מרוקו וסנגל מחפשות זכייה שנייה, המארחת תשבור את הבצורת?

הלילה (ראשון, 21:00, אצטדיון מולאי עבדאללה), תחת אורותיה הזוהרים של רבאט, הכדורגל אפריקאי יעצור לרגע את נשימתו. המדינה המארחת, המשתוקקת לסיים המתנה של חמישה עשורים לתהילה יבשתית, פוגשת מעצמה הלהוטה לבסס את מקומה באליטה של ​​אפריקה. כל הכרטיסים למשחק נמכרו כשרוב הקהל צפוי להיות מרוקאי, עם מעט מאוד אוהדים סהגלים ששמו ידם על כרטיס (כ3500).

היום החל בחוסר סדר קל כשנבחרת סנגל איחרה, ככל הנראה במכוון, למסיבת העיתונאים שלה בשבת ברבאט, ולאחר מכן לא הודיעה על מיקום האימון שלה עד מסיבת העיתונאים של נשיא CAF ד”ר פטריס מוטספי, כאות מחאה על חוסר האבטחה סביב הגעת הנבחרת לרבאט בתחנת הרכבת הראשית של העיר. באימון עצמו סירב עבדולאי סק לדבר עם התקשורת, כולל התקשורת הישראלית. סק עצמו דיבר עם התקשורת רק כשנבחר למצטיין המשחק נגד בנין.

בחזרה לגמר עצמו, אצטדיון הנסיך מולאי עבדאללה ישמש כאכסניה עליו ייכתב פרק ​​חדש בהיסטוריה של הכדורגל האפריקאי, כאשר מרוקו המארחת תפגוש את סנגל בגמר גביע אפריקה לאומות של 2025. הגמר הגדול מפגיש שתיים ממדינות הכדורגל הטובות ביותר ביבשת; מאוחדות על ידי היסטוריה משותפת וכבוד הדדי, אך מופרדות על ידי אמביציה ל-90 דקות מכריעות. לאחר חודש של אקשן מרתק שהציג את איכותה של אפריקה על המגרש ומחוצה לו, סיום הטורניר המובהק מבטיח דו-קרב ראוי לבמה.

זהו לילה של גאווה יבשתית, ומרדף בלתי פוסק אחר תהילה. מרוקו נושאת את משקלה של אומה, היא לא הניפה את גביע אפריקה לאומות מאז ניצחונה ההיסטורי ב-1976. כמעט 50 שנה מאוחר יותר, היא עומדת על סף סיום ההמתנה הארוכה, מעודדת על ידי תמיכה ביתית נלהבת והיכרות עם סביבתה. אך יתרון זה מגיע עם נטל – הציפייה כבדה על כתפיה של אריות האטלס, ובעוד שאגת הקהל עשויה להזין את האמונה, ניהול הלחץ יהיה מכריע.

“הקבוצה שמוטלת עליה באופן טבעי הלחץ היא מרוקו. זה נורמלי – אנחנו משחקים בבית”, אמר המאמן המרוקאי ווליד רגרגי במסיבת העיתונאים שלו לפני המשחק. “עבורנו, הגורם המרכזי יהיה ניהול רגשות. הפחד היחיד שלי הוא לא לשחק בחופשיות, להפעיל על עצמנו יותר מדי לחץ ולהתחיל לחשוב שלילי. זה משחק כדורגל, גמר: אתה צריך לשחק אותו, אתה צריך ליהנות ממנו”.

לאורך כל הטורניר, מרוקו הראתה יכולת להשיג תוצאות, אפילו בנסיבות התובעניות ביותר. ניצחונם בחצי הגמר על ניגריה בפנדלים לאחר המשחק הדגיש את חוסנם, קור הרוח ויכולתם לעמוד בלחץ כאשר התוכניות אינן מתממשות כצפוי, כאשר השוער יאסין בונו מתגלה כגיבור של הערב.

סנגל מגיעה בביטחון שקט

בצד השני, סנגל נכנסת לגמר בביטחון רגוע של קבוצה המורגלת לאירועים גדולים. בעשור האחרון, אריות טרנגה בנו תרבות של המשכיות, המאופיינת בהופעות קבועות בחצי הגמר, גמרים רצופים וסכומי כסף המשקפים תכנון לטווח ארוך ולא הצלחה חולפת. עבור סנגל, ההגעה לשלבים המאוחרים של אליפות העולם בכדורגל הפכה לציפייה, לא להפתעה.

“ההגעה לחצי הגמר הפכה כמעט למינימום עבור סנגל, והגמר להרגל”, אמר המגן מוסא ניאקאטה. “תמיד פעלנו בכבוד – זה חלק מהערכים שהוטמעו בנו כסנגלים. בסופו של דבר, תהיה רק ​​מנצחת אחת מרוקו או אנחנו”. סנגל, שכבר זכתה פעם אחת באליפות אפריקה, לאחר שזכתה בגביע ב-2021, עלתה על הביצועים שלה מהמהדורה הקודמת בחוף השנהב, שם ירדה בשמינית הגמר. ממשחק הפתיחה שלה במרוקו, היא הפגינה ייחוס, רעב ובגרות, תכונות שהופכות אותן ליריבות מרשימות עבור המארחת.

כבוד לפני יריבות

ערב הגמר, שני המחנות ניגשו לטון דומה – טון של כבוד, איפוק והכרה הדדית. עבור מאמן סנגל, פאפה ת’יאו, האירוע נושא אחריות מעבר לתוצאה. “היום, תדמיתה של אפריקה היא זו שמונח על כף המאזניים”, אמר ת’יאו. “אסור לנו לקלקל את זה. לשחק מול המדינה המארחת זה אף פעם לא קל בגלל הקהל, אבל על המגרש, זה 11 נגד 11”. המאמן של הסנגלים כבר יודע מה המשמעות של לזכות בגביע יבשתי, לאחר שהוביל את אריות טרנגה לאליפות אפריקה (CHAN) באלג’יריה ב-2023.

מרוקו, בינתיים, מודעת לחלוטין לאתגר שמציבה האלופה המכהנת. “סנגל תהיה שם, עם או בלי הקהל. הם חזקים. נבחרות גדולות תמיד שם בסוף”, ציין רגרגי. החלוץ אליאס בן סגיר, הדגיש את המשמעות הרגשית של האירוע: “כשאתה בן 20 ואתה רואה שחקנים ותיקים בוכים אחרי שהעפילו לגמר, אתה מבין כמה זה חשוב. זה חשוב להם, חשוב למדינה”.

הרכבים משוערים

מרוקו: יאסין בונו; אשרף חכימי, נאיף אגואר, אדם מאסינה, יוסוף מזראווי, ניל אל איינאווי, בראהים דיאס, בילאל אל קאנוס, איסמעל סייבארי,עבדה א זלזולי, איוב אל קעבי.

סנגל: אדוארד מנדי, קרפן דיאטה, ממאדו סאר (עבדולאי סק), מוסא ניאקיטה, מאליק דיוף, לאמין קמארה, אידריסה גיי, פאפ גיי, אילימן אנדיאיי, סאדיו מאנה, ניקו ג’קסון.