כדורגל ישראליליגת העל

באיחור של חודשים: סיום דרכו של ז’רקו לאזטיץ’ במכבי תל אביב

קצת  אחרי חצות הגיעה השיחה מטורונטו, קנדה. על הקו היה הבעלים של מכבי תל אביב, מיץ’ גולדהאר. מהעבר השני היה מאמן מכבי תל אביב ז’רקו לאזטיץ’. כמה מילות נימוס ואז היגיעה ההנחתה: “אני מודיע לך על סיום תפקידך במועדון מכבי תל אביב לאור התוצאות הלא משכנעות בתקופה האחרונה. אני רוצה להודות לך על כל עשייתך עד כה ומאחל לך בהמשך בהמשך הדרך”. כך, חד חלק ופשוט, “הרג אותו ברכות”.

אלא שזו החלטה שהיגיעה מאוחר מדי, אפילו מאוחר מאוד. כשהכל קורס, אז בוודאי שהמאמן הוא הראשון ללכת הביתה. ככה זה היה וכך יהיה. לא רק במכבי תל אביב, ככה גם במנצ’סטר יונייטד, בריאל מדריד. אבל להבדיל ממועדוני הפאר האלה, הבעיה במכבי תל אביב היא לא רק המאמן. מי שחושב שבזה שהוא ‘הקריב קורבן” את לאזטיץ’, מכבי תל אביב פתרה את בעיותיה טועה טעות מרה.

ז’רקו לאזטיץ’ כמאמן מכבי ת”א (ישי נאמן)

כל שדרת הניהול והצוות המקצועי, הטכני והספורטיבי כשל באופן קולוסאלי. מכבי תל אביב ידעה תמיד להביא את השחקנים הישראלים הטובים ביותר. נכון, היא התחמשה מוקדם מאוד עם איתמר נוי, נועם בן הרוש ויואב ג’ראפי, אבל איבדה שחקנים ישראלים וחלקם בשל התעקשות קמצנית. נכון, דור תורג’מן  רצה לצאת לחו”ל וגם המועדון הרוויח יפה מאוד במכירתו, אבל התעקשות על סכום זניח גרמה לה לאבד את השחקן החשוב ביותר שלה במרכז המגרש, גבי קניקובסקי, וגם בלם ישראלי לא רע שהגיע לנבחרת ישראל, עידן נחמיאס.

חוסר היכולת להנחית שחקנים זרים שוברי שוויון כמו פליסיו מילסון או ווסלי פטאצ’י גרם לעונה הזאת להיראות חיוורת מאוד. אמם הפתיחה הייתה טובה מאוד ועד חודש אוקטובר מכבי תל אביב נשענה על אדי הדלק האחרונים מהעונה שעברה, אבל הבקיעים התחילו בהפסד לפאפוס במוקדמות ליגת האלופות. לחשוב שהקבוצה הקפריסאית הצנועה הגיעה לליגת האלופות, רק מראה את קוצר הראייה של המועדון מתל אביב. בניית הסגל השנה הייתה רעה מאוד, לא מאוזנת וללא שחקנים שוברי שיוויון. סגנון המשחק משעמם עד שבא לצרוח מכעס, וכאן נכנס הגורם המקצועי.

מאמן מכבי ת”א, ז’רקו לאזטיץ’ (ישי נאמן)

ז’רקו לאזטיץ’ הוא מאמן עם תקרת זכוכית מאוד נמוכה. הוא זכה באליפות בשנה הראשונה שלו כי היה לו סגל טוב מאוד שרובו נשאר משנת האליפות הקודמת של רובי קין. למרות זאת, הוא הצליח במהלך העונה שעברה גם ‘לקלקל” כאשר השבית את ערן זהבי יותר מידי בספסל. נכון שבמועדון רמזו לו לתת יותר צ’אנסים לתורג’מן שהיה מועמד להימכר בסוף העונה, אבל ההתעמרות בשחקן כבר שברה שיאים. מזלו של לאזטיץ’ שהוא התעשת בפלייאוף הכניס את זהבי וזה הביא לו את האליפות מוגשת על צלחת.

כאמור, העונה הסגל נחלש וכאן האשמה מוטלת לפתחם של בן מנספורד ודומיניק פרייס, אבל מכבי תל אביב – שהתחילה לא רע את העונה – רק הלכה אחורה וכאן כבר צריך לראות טביעות אצבע של מאמן. לאזטיץ’ כאמור לא היה יצירתי בכלל, לא שינה מערכים תוך כדי משחק, הוא שיבץ שחקנים שלא בתפקידם, התבסס על דור פרץ כחלוץ, דבר שיכול לעבוד בהפתעה פעם או פעמיים, אבל עם כל הכבוד, הקפטן הוא לא חלוץ. המאמן הסרבי גמר את יון ניקולאסקו עד שזה גמר את העונה לבד עם פציעה, היה מאחר כרוני בחילופים, לא חי את המשחק, לא מגיב לסיטואציה, מקובע וכאמור חסר רעיונות ויצירתיות.

שחקני מכבי ת”א מאוכזבים (אליאב אוזן)

את הנקודות לזכותו כבר מנינו – זכייה באליפות, פעמיים העפלה לשלב הבתים בליגה האירופית, זכייה בגביע הטוטו ובאלוף האלופים וקידום שחקנים למכירה. אבל על שמו ירשמו שתי תבוסות מהדהדות שמכבי תל אביב לא ידעה מעודה. 6:2 לבית”ר ירושלים כאשר כל ששת השערים הובקעו ב-45 דקות של המחצית השנייה, ממוצע של ספיגת שער כל שבע דקות; תבוסה מהדהדת מול אולימפיק ליון בליגה האירופית 6:0 כאשר בעונה שעברה הפסיד 5:0 לאייאקס אמסטרדם. ששת השערים שספג בליון היו אחרי 62 דקות. אם הצרפתים לא היו מורידים רגל מהגז, התבוסה הייתה מוכפלת. הפסד היסטורי למכבי חיפה 4:1 – לראשונה מאז אמצע שנות ה-90; ותוצאות תיקו מביכות מול הפועל פתח תקווה, סכנין וטבריה. הניצחון בדרבי היה ניצחון של בעיטות הכרעה שיכלו ללכת לכאן או לכאן, אבל לא הצליח לנצח את הפועל תל אביב ב-120 דקות.

אבל הדרבי אתמול היה הקש ששבר את גב הגמל. צריך לומר ביושר, רצף הניצחונות ואי ההפסדים בדרבי להפועל, שנמשך באופן היסטורי, וגם הוא הישג פנומנלי למועדון 12 שנה, היה אמור להיעצר יום אחד. זה היה ברור לכולם. אלא שהעיתוי בו הוא קרה הוא הגרוע ביותר עבור מכבי תל אביב וגם הדרך שבה קרה הכל. הוא זרה מלח על הפצעים הפתוחים ממילא של הצהובים בעונה הזאת וגרם לה להיות מרה עוד יותר ושחורה משחור. המרירות גברה עוד יותר היא הדרך בו הפסידה הקבוצה.

שחקני מכבי ת”א מאוכזבים (ישי נאמן)

דווקא נגד קבוצה פצועה וחסרה כמו הפועל תל אביב, שהייתה חלשה מאוד ולא בעטה לשער אפילו בעיטה אחת לשער עד הגול, האלופה הפצועה לא הצליחה לתרגם יתרון מוחלט שהיה לה במגרש. מכבי תל אביב נתנה את הטון, הוליכה 0:1 אבל שיחקה רע מאוד. משחק הבילד אפ המפורסם שמתחיל את ההתקפות במשחק ההגנה, התנפץ מול הקישור האדום כבר במחצית המגרש. לצהובים לא היה משחק אגפים, לא היה חלוץ, סייד אבו פרחי היה עסוק במשימות הגנתיות ולמכבי תל אביב לא הייתה התקפה בכלל. משחק המסירות המעצבן והמסירות לאחור מעקר את כל משחק ההתקפה הצהוב שלא היה קיים.

כאשר אליניב ברדה הכניס את עמרי אלטמן בדקה ה-85 הייתה כאן אמירה. הפועל, בפיגור 1:0, הולכת על כל הקופה. בעוד ברדה עורך חילוף כדי לנצח, לאזטיץ’ עושה חילופים בדקה ה-89 כדי לבזבז זמן ומכניס את יונס מלדה ונועם בן הרוש. בדקה ה-90 קרווין אנדרדה כבר יכול היה לגמור את המשק כאשר פרץ לבדו באגף ימין והגיע למצב בעיטה מצוין, אך בעט כדור רוחב החוצה. בהתקפה הבאה הוגבה הכדור של הפועל מאגף ימין היישר לראשו של מי אם לא שחקן הקלאץ’ של האדומים והכדור ברשת – 1:1, דקה 91. השמיים נפלו על הצהובים וכמו הקריסה המנטלית נגד בית”ר ירושלים, גם כאן השער נפל על הצהובים כמקלחת צוננים. הקריסה המנטלית הביאה לעוד כדור עונשין אחרון שהועלה לרחבה ובתוך הערבוביה ברחבה השכילו האדומים לבעוט לרשת.

מיץ’ גולדהאר משוחח עם ז’רקו לאזטיץ’ (האתר הרשמי של מכבי ת”א)

זהו. ככל שהשמחה של האדומים הרקיעה שחקים כך המפלה של הצהובים צללה לקרקעית. מכבי תל אביב בעידן מיץ’ גולדהאר זכתה בשבע אליפויות ושלל תארים, והיו לה גם רגעים קשים ולא פשוטים. אבל נראה שהפעם המכה היא אנושה יותר מאי פעם וצריך לראות איך המועדון הזה לא יתבזה בשאר המשחקים שעוד נותרו כד סוף העונה, כאשר אנחנו רק בסוף ינואר, נותר לצהובים המאבק על גביע המדינה שיש בו גם את המאבק על כרטיס לאירופה.

כתבות קשורות

Back to top button
✕
Israel Sport

FREE
VIEW