דדאון דמע: ”כל מה שרציתי זה לשיר את ‘התקווה’ בתקופה הזו”
אחרי שקטף מדליה פראלימפית רביעית בקריירה, השחיין התרגש לאחר הזכייה בזהב ובעת נגינת ההמנון: ''כל מי שקשה לו ורואה את זה - יש אור בקצה המנהרה. אולי חלק מהפצועים יהיו ספורטאים פראלימפיים בעתיד''

עמי דדאון ריגש את המדינה כול עם הזכייה במדליית הזהב ב-100 מטרים חופשי, והרגעים שסיפק בפודיום השאירו רק מעט עיניים יבשות. השחיין הפראלימפי – שזכה במדליה רביעית בקריירה במשחקים הפראלימפיים, שלוש מתוכן מזהב – צעק את המנון “התקווה” שהתנגן בפריס עם דמעה על לחייו והראה עד כמה היה חשוב לו לייצג את המדינה, במיוחד בימים אלה.

דדאון הנרגש אמר בסיום: “זה היה מקצה לא קל בשבילי, ברוך השם הצלחתי לייצג את מדינת ישראל ועם ישראל. אין לי הרבה מילים לתאר. שום דבר לא עובר לי בראש בזמן המקצה. עכשיו אני יודע שאשיר את התקווה בתקופה הזאת, זה כל מה שרציתי. לתת תקווה לאנשים זה המשמעות הנוספת למה שאנחנו עושים פה. יש לי עוד שלושה מקצים לעשות, ייצגתי את עצמי ואת המדינה בכבוד. אני מקווה שכל ילד ומבוגר שרואים את זה וקשה להם, שיידעו שיש אור בקצה המנהרה”.

אחרי שקיבל את המדליה, אמר השחיין: “עכשיו זה יותר מתוק. זו סגירת מעגל בשבילי, פסלתי במקצה הזה בטוקיו, היו הרבה אמוציות. השליחות שלי פה היא חשובה, היא יותר גדולה מהספורט ומהכל. אני אוהב את עם ישראל, מרגיש את התמיכה מפה. רוצה להודות לכל האנשים שליוו אותי עד כה. אני מקווה מאוד שהמדליה הזו לא תהיה האחרונה, אני רוצה להודות לכל עם ישראל”.



