פלצ’יק בדמעות: ”רק רציתי לשמח את כולם, זה בשביל המשפחה”

איזה יום אדיר היה אתמול (חמישי) למשלחת הג’ודו בפריס. זמן קצר אחרי שענבר לניר הבטיחה מדליה, פיטר פלצ’יק עשה את זה גם וזכה במדליית ארד אחרי ניצחון על דניאל אייש השוויצרי בתום דרמה גדולה, שבה בדקות האחרונות הוא כבר חשב שהפסיד בגלל עונשים, אך השופטים תיקנו את הטעות והעניקו לישראלי את הניצחון אחרי ווזארי יריבו במשקל עד 100 ק”ג.

פלצ’יק היה נרגש מאוד בראיון לאחר הזכייה והתקשה לעצור את הדמעות: “אני לא יכול לתאר במילים בכלל את התחושות שעוברות עלי. שום דבר לא בא לי בקלות. התקופה שאנחנו עוברים במדינה, המלחמה, הפציעות, האנשים שנהרגו. רק רציתי לשמח את כולם. בשביל המשפחה שלי, שמקריבה כל כך הרבה. בשביל דניאל, גולן, רפאל, בשביל הילדה שהולכת להיות לנו בקרוב. שיהיו גאים בי, שידעו שאבא גיבור, שנלחמתי בשביל כולם. זה בשביל הדגל שלנו. תודה על הכל, על הרגע הזה, כל כך לא מובן מאליו. כל כך הרבה עבדתי קשה בשביל הרגע הזה. אורן פה, אחרי מה שהוא עבר. זה בשביל עומר. לא יכולתי לוותר אפילו לשנייה אחת. זה בשביל כל מי שקנה כרטיס, שבא לעודד. הייתם איתנו כל שנייה, כל חלקיק בגוף. סליחה על הדמעות, תודה על האנרגיה”.

המדליסט הטרי הוסיף: “אני מסתכל על אורן ולוקח ממנו דוגמה. אורן הוא חלק ממני. הבנתי מה קרה בסוף הקרב. לאורך כל הקרב ידעתי שיש לי רק צהוב אחד, שאני יכול לקבל עוד צהוב. השופט עשה טעות. השופט הראשי אמר לי ישר שזאת טעות, שאירגע. ידעתי מה קורה בדיוק, הכל היה טעויות. עשינו את זה. האמנתי לאורך כל הדרך שאני אגיע לפודיום. דמיינתי את עצמי על הפודיום. כל קרב מחדש שמתי את זה בצד. דיברתי עם אשתי, היא מיקדה את האנרגיות שלי. הכי חשוב בשבילי שהמשפחה שלי תהיה גאה בי. גם אם זה היה נגמר אחרת, לא היו בי חרטות. ידעתי איזו אחריות יש עלי. דגלי ישראל ודגלי גולני היו מול עיניי. אני מקדיש את המדליה לכל המשפחות שאיבדו את יקיריהן ולחטופים ומשפחותיהם. מתפלל לעוד רגעים כאלה. עם ישראל חי”.

המאמן אורן סמדג’ה, שאיבד את בנו עומר ז”ל בלחימה ברצועת עזה, היה נרגש מאוד: “היה לנו יום מאוד קשה, ידענו שאנחנו באים לפה עם הגב לקיר. ידענו שהניסיונות שלו להגיע לקרבות הגבוהים צריכים לעבור דרך רמה גבוהה. הקרבות העלו את הביטחון. הוא עשה את זה בגדול. באתי לפה עם הרבה מאוד רגשות, היה לי קשה מאוד להגיע. זה רגע משמח לצד האבל שלי באופן אישי עם הבן שלי עומר. המדינה שלנו חווה טראומה, וזה יחסי הציבור הכי טובים שיש. אנחנו לא מחרימים, אנחנו יודעים לעשות מה שצריך. הכל היה נכון, מקצועי וטוב. במהלך השבעה קיבלתי את האישור להגיע, התחלתי להכין את עצמי לאט לאט לזה. הנה, עשינו היסטוריה מדהימה. יש עוד גמר לענבר.

סמדג’ה הוסיף: “יש פה מסורת של ג’ודו, יש צוות אחד גדול שנותנת מעטפת גדולה עבור הספורטאי. איך אפשר לא להצליח עם תמיכה כזאת? יודע כמה היה קשה לאשתי להיות לבד, אני מתרגש בשבילכם. ראיתי את הדגלים, לא שמעתי כלום תוך כדי הקרבות. ברגע כשהרמתי את הראש נדהמתי. מדינת ישראל באה לתת לנו גב. אנחנו רואים את הצד היפה של מדינת ישראל. זה יום משנה דרך. הלוואי שיהיה לנו מדליית זהב אצל ענבר לניר וגם מחר שרז הרשקו תעשה את זה. פיטר עבר אותי. הוא ג’ודוקא יותר טוב ממני. העם שלנו צריך לחשוב כל שנייה וכל רגע על ניצחון – איך לנצח ואיך להכריע את היריבים שלנו”.