ערן זהבי: ”רציתי לעזוב את מכבי ת”א אחרי התקרית בדרבי”

אחרי שש שנים בסין ובהולנד, ערן זהבי חזר בקיץ האחרון למכבי תל אביב והוא כמובן מלך שערי הקבוצה העונה, כשהוא אף מתמודד על תואר מלך השערים של ליגת העל. בראיון ל”הסיפור שלנו מתחיל”, הפודקאסט הרשמי של מכבי תל אביב, שפורסם היום (רביעי), זהבי נזכר בכמה מהרגעים החשובים שלו במדי מכבי תל אביב, סיפר על מאחורי הקלעים של המו”מים המשמעותיים בחייו, שני המאמנים ששידרגו אותו בצהוב, מה עבר לו בראש בדרבי שפוצץ ועוד. 

על התקרית עם האוהד “פואד” בדרבי המפוצץ, אמר זהבי: “הייתי בטירוף. אני לא יודע אם מישהו יודע על זה אבל אחרי הדרבי הזה רציתי לעזוב. לא עניין אותי כלום אמרתי ‘אני לא משחק יותר’. כעסתי על זה שפאקו לא הסכים שנרד מהמגרש בגלל שאמרו שאולי ירדו לנו תשע נקודות. אמרתי לו אתה תקבל את הנקודות חזרה איתי ביחד, לא מעניין אותי שיורידו לנו כי ידעתי שניקח אליפות בכל מקרה. אמרתי שנתמודד עם זה ביחד. אוהד תקף אותי, לא עשיתי כלום ואתה נותן לי לרדת מהמגרש על כרטיס אדום במקום שכולנו נרד מהמגרש. בסוף רק אני נפגעתי מהסיטואציה, מאוד כעסתי. אמרתי לג’ורדי שאם לא נרד מהמגרש אני לא מגיע. יום אחרי זה הגעתי למגרש ואמרתי ‘אני לא מתאמן'”.

החלוץ הוסיף: “בסוף נרגעתי לבד, מה אני אעשה. הייתי אימפולסיבי אבל באמת האמנתי שצריך שכולם ירדו מהמגרש, כולם רצו אבל פאקו וג’ורדי היו המבוגרים האחראיים. בסוף מאוד התאכזבתי שלא ירדנו. השופט היה צריך לעשות את זה בעצמו. המשחק לא יכול להימשך ברגע שאוהד תוקף שחקן. המשחק המשיך להיות משוחק ובסוף השחקן בחוץ. זה נתן לי דרייב, ככל שהיריבויות האלה היו יותר גדולות וככל שהיה יותר באז שלילי ודברים כאלה זה גדל. אפשר להגיד שבחרתי להתגרות עם הפיו פיו אבל זה בולשיט אחד גדול. אם לא הייתי מצליח במכבי זה לא היה מעניין אותם”.

על השיחות עם מכבי תל אביב לפני המעבר לגוואגנז’ו, אמר זהבי: “אשתי אומרת שהחופשה הראשונה שהחוויה הראשונה שלה בתאילנד היה הכי גרועה שאפשר, זאת החופשה הכי לא ‘חופשתית’ שהייתה לי. בלילה הייתי יוצא מהחדר בשלוש עם מיץ’ גולדהאר ובבוקר הייתי מדבר עם ג’ורדי קרויף. טסתי מתאילנד לקנדה, אני ואשתי היינו צריכים לטוס לטורונטו כשאנחנו רק עם דברים קיציים ושם היה קור כלבים. מיץ’ מאוד רצה שאשאר. הפערים הכספיים לא היו יותר מדי, הגענו לאיזה מתווה הזוי והבנתי שזה גדול מדי לעשות את הדבר הזה פה. קרענו את החבל במשא ומתן, ההצעה מהסינים הייתה רק 5 מיליון יורו ומיטש כבר התעצבן. גם אני התעצבנתי, הוא אמר לי – או 8 מיליון או שאני נשאר במכבי תל אביב, לא היה לי סעיף שחרור. לחצנו יד, רשמתי לסוכן שלי רונן קצב שקרעתי את החבל יותר מדי, עברתי את הקו האדום”.

על חגיגת הפיו פיו בדרבי של ה-2:3, סיפר זהבי: “זה התחיל הכי ספונטני בעולם, לא חשבתי שזה יעשה כזה רעש. לא הבנתי את משמעות גודל האירוע. כנראה שזה מלמעלה, זה מה שהיה צריך לקרות וזה נהיה לסימן ההיכר שלי. המשכתי עם זה כי הקהל שלנו אהב את זה. זה לא היה במכוון לקהל של הפועל, המשכתי עם זה גם אחר כך. הקהל של מכבי אהב את זה. האם ציפיתי שאהפוך למה שאני היום? קיוויתי, אבל לא ראיתי כל כך רחוק. זה היה בתת מודע, אבל כשאתה נמצא בליגה הלאומית אתה מכוון להצליח במקום בו אתה נמצא, אתה לא מכוון רחוק. הכוונה הגדולה שלי הייתה לחזור לבוגרים בהפועל תל אביב ולהיות שחקן הרכב. משם אתה חולם כל פעם עוד קצת, היה מפחיד להגיד את הוויז’ן שלי”.

על התקופה בפאלרמו, אמר החלוץ: “התחיל מעולה בפלארמו, אבל אז נפצעתי וחזרתי למאמן חדש. פתאום חזרתי לליגה ואני אפילו לא בחילופים. אמרתי ‘בסדר’. במשחק השני עליתי כמחליף, אבל בהמשך לא הבקעתי שערים ונפצעתי שוב. הייתה שם עבודה מאוד קשה, בחילופי המאמנים היו כל כך הרבה שינויים שקרו בדרך. בסוף אתה נפצע, הכדורגל שם שונה מבישראל והחליפו בהמשך עוד ארבעה מאמנים. שיחקתי באותה עונה אבל בוא נגיד שפעם ראשונה שאתה יוצא לחו”ל היה לי סביר מינוס, ציפיתי ליותר. בהתחשב בכל המסביב זה דבר שעובר. בשנה השנייה הגיע עוד מאמן חדש, היו שישה מאמנים בשנה וחצי. פה שניים זה כאילו ‘וואו’. נפצעתי במחנה האימונים והחלטתי שאני צריך לעשות צעד אחורה כדי ללכת עוד פעם קדימה. פאלרמו לא אהבו את זה, הם רצו שאצא להשאלה אבל אשתי הייתה בחודש שביעי או שמיני, אמרתי להם שאני לא הולך להשאלה. לקחתי החלטה לחזור לישראל”.

על הבחירה לחזור למכבי תל אביב ולא להפועל תל אביב: “הראשונים שדיברו איתי היו הפועל תל אביב, ניצן שירזי ז”ל. הוא יצר איתי קשר ומאוד רצה אותי, אבל בסופו של דבר הוא קיבל את המחלה, ירד מהקווים והקשר התנתק לחודש-חודשיים. באותם רגעים ג’ורדי קרויף ואני שמרנו על קשר למשך חודשיים כמו איזה זוג שמתחילים להתכתב ומתרגשים מהודעות, היה קליק. לג’ורדי יש את זה, את ההודעה המצחיקה שצריך, את ה’טוב אני מחכה לך’ והבנו שיש לנו קשר מיוחד. הוא הראה לי שהוא מאוד רוצה אותי ומאמין בי. מאוד אהבתי את הפרויקט שהוא הציג לי. הם בנו משהו חדש והציבו סטנדרט חדש בישראל, זה היה הכי קרוב מבחינתי לאירופה. התחושה הייתה שאני צריך להיות במכבי. פתאום התחיל הלחץ מהפועל תל אביב, הבעלים חיים רמון היה מאוד אמיתי ואמר לי ‘ערן תקשיב, לא יהיה פה כסף’. האוהדים לחצו גם אבל הבנתי שאסור לי להכנע ללחצים ואני צריך ללכת עם מה שאני מאמין בו”.

זהבי הוסיף: “אמא שלי הייתה מאוד בלחץ מזה, היא שאלה אותי כל בוקר באיטליה ‘מה עם הפועל, דיברו איתך?’. סיפרתי לה על מכבי, היא ידעה הכל ואמרתי לה ‘תקשיבי, אם תשאלי אותי שוב על הפועל אני לא מדבר איתך יותר לעולם ולא מספר לך שום דבר. אין הפועל, נגמר. תפסיקי לשאול את זה’. היא הייתה מאוד בלחץ כי בסוף עשיתי שם משהו משמעותי, היא הייתה לחוצה איך הקהל יגיב, חששות של אמא, אפשר להבין. היה מוזר להיכנס למתחם האימונים של מכבי תל אביב. יש קשיי התאקלמות בכל מקום חדש שאתה נכנס אליו. היה דם חדש בקבוצה הזו ודברים אחרים לגמרי. קיבלו אותי מאוד יפה, ג’ורדי עזר לי מאוד וההתאקלמות הייתה קלה כי הקבוצה הייתה טובה. התחושה המוזרה עברה לי מהר”.

על פאקו אייסטרן, אמר החלוץ: “הייתה לו שיטה אחרת לגמרי. הוא שם אותי חלוץ 9 לבד והיה לי קשה עם זה כי הרגשתי לבד. בסוף הוא לימד אותי כל כך הרבה שמצאתי את המקום שלי במגרש בכל רגע נתון. הוא הביא את הקבוצה למקום שהיינו מכונות שיודעות בדיוק מה צריך לעשות בכל רגע נתון על המגרש. הוא לא מוערך, הוא אחד הגדולים שהיו פה ויהיו פה לדעתי. בגמר גביע הטוטו נגד מכבי חיפה עם פאקו הכנתי את עצמי למשחק והגעתי לאסיפה. היינו באים למגרש ושם הוא היה כותב על הלוח את ההרכב ואת המחליפים. נכנסתי לחדר ההלבשה, התארגנתי והתלבשתי. פאקו הגיע, אני מוכן וכולם בכלל לא עם בגדי משחק עדיין כי הם מחכים להרכב ולספסל. הוא כתב את ההרכב, ראיתי שאני לא שם, התחלתי להתבאס ואז ראיתי את בדש ויצחקי מסתכלים עליי, אני אומר ‘מה יש לכם?’. הסתכלתי, ראיתי שאני אפילו לא בסגל ואני היחיד שלבוש, איזה עצבים קיבלתי שם”.