עמוס פרישמן: ”הנבחרת – קודש הקודשים של הכדורסלן הישראלי”
בעקבות פרשת עומר מאייר, יו''ר איגוד הכדורסל שלח מכתב לכלל האגודות ולחברי ההנהלה: ''יש משקל עצום לייצג את המדינה, בטח בעת זו. המסר חייב להישאר צלול, חד, חינוכי וערכי: הנבחרת אינה תוכנית כבקשתך''

על רקע הסאגה סביב הכדורסלן עומר מאייר, שביקש שלא להצטרף להתכנסות נבחרת ישראל הקרובה בעוד באיגוד הכדורסל מתעקשים על הגעתו, שלח היום (שלישי) יו”ר איגוד הכדורסל בישראל, עמוס פרישמן, מכתב חריג לכלל האגודות ולחברי ההנהלה, בו הוא מחדד את עמדתו הנחרצת לגבי חשיבות הייצוג הלאומי. הוא קבע שהנבחרת אינה “תכנית כבקשתך”, אלא “קודש הקודשים של הכדורסלן הישראלי”.

פרישמן כתב: “בפתח דבריי, לפני מספר ימים התבשרנו בתדהמה ובצער גדול על מותו הטראגי של כדורסלן נבחרת העתודה לשעבר ושחקן ליגת העל, רז אדם ז”ל, שנהרג בשבוע שעבר בתאונת דרכים מצערת והוא בן 26 בלבד. רז היה שחקן מוכשר, לוחם על המגרש, חבר אהוב ודמות שסימלה עבור רבים את אהבת המשחק, הליכוד החברתי והנחישות. מותו בטרם עת הוא אבדה קשה ובלתי נתפסת למשפחתו, לחבריו ולכל משפחת הכדורסל הישראלי. אנו שולחים את תנחומינו הכנים למשפחת אדם היקרה ומחבקים אותה בשעה קשה זו. יהי זכרו ברוך.
“לבישת המדים הלאומיים ונשיאת סמל המדינה על החזה אינן רק ציון דרך מקצועי, אלא מעשה של חיבור עמוק לשורשים, למחויבות הדדית ולייצוג העם והמולדת בזירה הבינלאומית. זוהי הברית הספורטיבית והערכית שלנו. כמי שבילה שנים ארוכות על המגרשים כשחקן, אני מבין היטב מהו עומס גופני, ומודע לחצים הכבדים המלווים קריירה מקצוענית של ספורטאי. עבורי ועבור דורות שלמים של שחקנים שגדלו כאן, הזימון לנבחרת ישראל מעולם לא היה שאלה של נוחות, של תזמון או של כדאיות כלכלית.

“זו הייתה הפסגה המקצועית שלשמה עבדנו קשה כל השנה, קודש הקודשים של כל כדורסלן ישראלי. עלינו למגרש פצועים, עייפים ושחוקים, ושמנו בצד כל שיקול אישי, כי הבנו שאנו מייצגים משהו גדול וחשוב בהרבה מאיתנו. לבישת המדים הלאומיים ונשיאת סמל המדינה על החזה, אינן זכות השמורה רק לימים קלים או לחלונות זמן נוחים. זוהי חובה ערכית, מוסרית וציונית עליונה. לייצוג המדינה בזירה הבינלאומית, במיוחד בעת הזו, יש משקל עצום. חולצת הנבחרת היא סמל של אחדות, של גאווה לאומית ושל רוח לחימה ישראלית.
“כל שחקן שמקבל את הזימון הרשמי צריך לראות בכך את הזכות והכבוד הגדולים ביותר של חייו המקצועיים. המסר שלנו לשחקנים, למאמנים ולציבור כולו חייב להישאר צלול, חד, חינוכי וערכי: נבחרת ישראל אינה תוכנית כבקשתך. המחויבות לסמל ולמדינה הוא הבסיס שעליו נשען הכדורסל שלנו, ובלעדיו אין לנו תקומה כספורט לאומי. אנו נמשיך לטפח את דור העתיד, להשקיע בשחקן הישראלי ולדחוף אותו לבמות הגבוהות ביותר בעולם, אך נעשה זאת תמיד יד ביד עם הערכים, הציונות, אהבת המולדת והכבוד לחולצה הלאומית”.



