מחקר קבע: כל שקל שיושקע בספורט חברתי עשוי להחזיר פי 4

לקראת כנס “מהמגרש אל החיים” באוניברסיטת רייכמן (17.5), נחשף מחקר חדש של פרופ’ יאיר גלילי, ראש המעבדה לספורט, תקשורת וחברה באוניברסיטת רייכמן, שערך עבור קרן עזריאלי ישראל, המציג נתונים דרמטיים על החוסן הלאומי. הממצא המרכזי הוא כי כל שקל המושקע בספורט קהילתי-חברתי מייצר ערך כלכלי של פי 4, ובמיזמי בריאות הנפש, ההחזר (SROI) מזנק לפי 12.

המחקר, המבוסס על מטא-אנליזה של עשרות מחקרים ונתונים מהארץ ומהעולם, מראה כי הספורט הוא אינו רק פעילות פנאי, אלא כלי אסטרטגי משתלם לשיקום החברה הישראלית. באמצעות מדד ה-SROI (החזר השקעה חברתי), מצליח המחקר לכמת את הערך הכלכלי של הפעילות הגופנית במונחים של שיפור הבריאות, העלאת הרווחה האישית וצמצום משמעותי בפשיעה.

לדברי פרופ’ יאיר גלילי, ראש המעבדה לספורט, תקשורת וחברה, אוניברסיטת רייכמן: “הספורט החברתי (Sport for Development) אינו עוסק בהישגים אתלטיים, אלא בשימוש בספורט כאמצעי לשינוי חברתי. בשונה מהזירה הפוליטית או הדתית הטעונה, המגרש מציע שפה אוניברסלית וכללים ברורים. זהו מרחב שבו רקע אתני, דתי או מעמדי נסוג לשוליים, והזהות הקבוצתית מתעצבת על בסיס עבודת צוות”.

מהמחקר עולה כי כל שקל שיושקע בספורט חברתי בישראל, עשוי להניב החזר של פי ארבעה ומעלה במונחי בריאות, רווחה וצמצום פשיעה. בבריטניה למשל, השקעה בספורט חברתי מניבה החזר של בין 3.28 ל-4.20 ליש”ט על כל ליש”ט מושקע. וממוצע גלובלי עולה כי כל דולר אחד יכול לייצר בין 3-124 דולר באמצעות שיפור בריאות, הפחתת פשיעה, שיפור חינוך, הון חברתי ורווחה סובייקטיבית.

החיסכון במערכת הבריאות והנפש מחקר עדכני (2025) מצא כי מועדונים חברתיים המשלבים ספורט לאנשים עם הפרעות נפשיות מייצרים החזר של פי 12. כמעט 90% מהמשתתפים בתוכניות אלו לא חוו אשפוזי חירום או הישנות של המחלה, מה שחוסך למדינה עלויות אשפוז וטיפול תרופתי יקרות.

צמצום פשיעה וחינוך – תוכניות למניעת פשיעה בקרב נוער הראו יחסי החזר הנעים בין 1:3 ל-1:124 במקרים של התערבויות איכותיות, דרך חיסכון בעלויות שיטור, משפט וכליאה.

איכות חיים ורווחה (Well-being) השקעה בתוכניות מניעה לגיל הרך הניבה החזר של 1:5.55 במונחי שיפור הישגים לימודיים והפחתת בעיות התנהגות.

בעשור האחרון מתחזקת בעולם מגמת שינוי תפיסה לגבי מקומו ותפקידו של הספורט. מעבר לראייתו כפעילות פנאי או כתכלית בפני עצמה, הוא מהווה כלי המסוגל לייצר תועלות מרובות ולהשפיע על תחומי חיים מרכזיים המעצבים את פני החברה כולה. תובנות אלה, שמקורן בתובנות מחקריות ומניסיון בשטח, הובילו גופים בינלאומיים מרכזיים, כמו האו”ם וארגון הבריאות העולמי, להכיר בספורט כמשאב אסטרטגי להשגת יעדי הפיתוח בר־קיימא.

הפרדוקס הישראלי – ערך גבוה, מימון חסר

למרות ההצלחות של ארגונים כמו “עמותת אתגרים”, “מאמאנט” ויוזמות “ספורט לשלום”, הדו”ח מצביע על חסם משמעותי, בעוד שהנתונים מוכיחים כי הספורט החברתי חוסך למדינה כסף רב בטווח הארוך, המדיניות בישראל נותרת מבוזרת, חלקית ונשענת ברובה על המגזר השלישי ללא יד מכוונת של הממשלה.

מודל Sport England בבריטניה מהווה דוגמה לגוף ממשלתי המוקדש לעידוד פעילות גופנית בכלל האוכלוסייה, תוך השקעה רחבה בפרויקטים, תשתיות והכשרת מדריכים. רוב תקציבו מופנה לעידוד ספורט עממי ואורח חיים פעיל ולא לספורט הישגי, באמצעות מענקים, תמיכה מקצועית ומחקר על צרכי הציבור. הקמת גוף דומה בישראל נראית כמשימה מורכבת, אך הינה אפשרית, ויכולה לשמש מנוף לשינוי תרבותי רחב.

הסקירה כוללת המלצות אופרטיביות למקבלי ההחלטות: אימוץ מדדי SROI -מעבר משיח של “עלות” לשיח של “השקעה” בהון אנושי. הרחבת תשתיות ופעילות ביישובי פריפריה ובקרב אוכלוסיות מוחלשות, שיתוף פעולה חוצי-מגזרים כלומר יצירת סנכרון בין משרדי הממשלה (תרבות וספורט, רווחה, בריאות וחינוך) למינוף המשאבים.

לדברי דני חכים, הוגה תכנית SSI (ספורט למען קידום חברתי) של קרן עזריאלי ישראל: “בצומת הדרכים שבו נמצאת החברה הישראלית, הספורט הוא כבר מזמן לא רק פנאי, הוא כלי אסטרטגי לחיזוק החוסן הלאומי שלנו. חזון תוכנית SSI של קרן עזריאלי ישראל הוא להציב את הספורט החברתי כמנוע מרכזי לשיקום וצמיחה, ולהגיע לכל קהילה הזקוקה לחיזוק. אנחנו לא רק תומכים בעמותות, אלא בונים תשתית לחברה הישראלית כולה מתוך הבנה שהספורט הוא שפה אוניברסלית המגשרת על פערים ומצמיחה חברה חסונה, מלוכדת ובריאה יותר.”