מעין כהן: “מתרגשת, מרגישה שלמה לעבור למכללת מידל טנסי”

בגיל 20, מעין כהן, שנחשבת לאחת הקלעיות המוכשרות שמתפתחות בכדורסל הנשים הישראלי, הגשימה את החלום הגדול שלה, ויצאה לראשונה בקריירה שלה לשחק מעבר לים. כהן תחל בימים הקרובים את דרכה במכללת מידל טנסי היוקרתית, ותוציא לדרך רשמית את עונת הבכורה שלה בארה”ב.

הקלעית המצטיינת מגיעה למכללות לאחר קיץ בלתי נשכח. מעין זכתה במדליית הכסף באליפות אירופה עם נבחרת העתודה, והייתה חלק גדול מהתואר הבלתי נתפס סגנית אלופת אירופה, כשהיא קלעה באליפות הנוכחית 12.9 נקודות בממוצע למשחק. משחק השיא של “קלעיתיס” היה בחצי הגמר, אז התפוצצה על הפרקט בקלייפדה, עם 26 נקודות ושיא קריירה בנבחרות ישראל. כהן הפציצה 21 נקודות עם 7 שלשות רק במחצית הראשונה, במשחק הכי טוב בקריירה שלה, והובילה את הנבחרת לגמר הגדול נגד צרפת.

לאחר שנים ארוכות ומוצלחות של התפתחות במחלקת הנערות של נס ציונה, כהן עשתה את הקפיצה לליגת העל לאליצור חולון. סיימה לאחרונה שנתיים מוצלחות מאוד, כשהשיא הגיע בסיום העונה שעברה, אז הגיעה עם חולון לגמר הפלייאוף, כשהיא רשמה עונה אישית נהדרת. בקמפיין מוקדמות היורובאסקט הנוכחי, היא כבר זכתה לזימון בכורה לסגל הרחב של הנבחרת הבוגרת של שירה העליון.

כעת, רגע לפני עונת הבכורה שלה במכללת מידל טנסי, מעין כהן התפנתה לראיון מיוחד לישראל ספורט. על ההתרגשות הגדולה, הבחירה במידל טנסי, למה היא הכי הולכת להתגעגע, על מועדון הבית נס ציונה, ואיך זה ירגיש לשחק לעיני קהל גדול ביציעים. וגם: מה היא מאחלת לעצמה לקראת העונה הקרובה?

מעין, אנחנו מתקרבים לקראת פתיחת העונה שלך במכללות, עונת הבכורה במידל טנסי. איך התחושות? כמה את מתרגשת? והאם עיכלת כבר שאת לגיונרית?
“אז זה מאוד מרגש. זה אפשר להגיד סוג של חלום ילדות קטן שהיה לי, ובאמת בשנתיים האחרונות החלטתי שאני הולכת לעשות את זה, עבדתי עם הסוכן שלי, יובל שחם, עבדנו מאוד קשה בשביל למצוא את המקום המתאים בשבילי, ואני הכי שמחה שבחרתי ללכת למידל טנסי. אני לא מעכלת שזה קורה, אני חושבת שאני אעכל ברגע שאני אגיע לשם, והכל יהיה אמיתי. אבל אני חושבת על זה מלא, וזה כיף גדול”.

זכית לשלל הצעות מהמכללות, כגון ג’ורג’יה, טולסה, היי פוינט, אקרון, מרימק, כל כך הרבה מכללות טובות ואיכותיות. מה גרם לך בכל זאת לבחור במכללת מידל טנסי?
“אז כן, יובל עזר לי למצוא הרבה מקומות, ובמקומות שמתאימים לי, אבל בסוף החלטתי ללכת למידל טנסי, בגלל האנשים, אנשים מדהימים. דיברתי עם הצוות מאמנים, ופשוט הרגשתי בבית מהשנייה הראשונה, וזה מאוד חשוב, כי אני רחוקה מהבית, מהמשפחה ומהחברים. וגם הסגנון הכדורסל שלהם מתאים לי. הם עבדו בעבר עם אירופאיות, גם דור סער שיחקה שם, דיברתי איתה, והיא אמרה לי רק דברים טובים. אז גם סגנון המשחק של הכדורסל, וגם האנשים הכל ביחד, בסוף הרגשתי שזה הבחירה הכי טובה בשבילי, ואני מאוד שמחה שעשיתי את זה”.

בגיל 20, את מרגישה שזה הצעד הנכון בקריירה שלך?
“כן, חד משמעית. אני חושבת שעברתי איזושהי דרך, שבאמת התחלתי מלמטה, התחלתי בארצית בנס ציונה, ואז לאומית. עכשיו שנתיים בליגת העל, תוך כדי צבא, אז אני יודעת שהשלב הבא בשבילי, זה לצאת למכללות, ועברתי דרך, והתבגרתי. אז כן, אני מרגישה שלמה עם ההחלטה, גם במיוחד אחרי שהשנה הגעתי לגמר בליגת העל, ולמעמדים גבוהים, אז אני יודעת שזה השלב הבא בשבילי, וגם אם יהיה קשה, אני עשיתי את הבחירה הנכונה”.

באיזה שלב הרגשת שהמכללות זה משהו שאת רוצה להגיע אליו?
“אז תמיד שמעתי על מכללות כשהייתי קטנה. אמנם לא הייתה חשיפה כל כך גדולה לזה, אבל כן שמעתי על זה, ובאמת בשנתיים האחרונות הגעתי להחלטה עם המשפחה שלי, שאני הולכת לעשות את זה, ושזה הצעד הבא עבורי, ועם הרבה עזרה של יובל שחם, עשינו מחקר ובדקנו מקומות, וכן, זו הייתה החלטה קשה, אבל בסוף אני שלמה עם זה”.

איך את הולכת להתמודד עם המרחק מהבית, מהמשפחה, ומהחברים בגיל כל כך צעיר?
“אז זו פעם ראשונה שאני עוזבת את הבית, וזה יהיה קשה, אני בטוחה, והפרשי השעות, ויהיה להם תרבות, ואנשים חדשים, אבל אני מכינה את עצמי לזה, אני יודעת שיהיה קשה, ודיברתי עם בנות אחרות שעושות את זה כבר, והן יעזרו לי, וגם מאוד מנחם זה שיש עוד חברות שלי שעוזבות איתי ביחד, אז אנחנו נתמודד עם הקשיים האלה ביחד, ויהיה קשה, אני בטוחה, אבל אלה קשיים שאני מוכנה לעבור”.

דיברת על זה שלא מעט חברות שלך גם עוזבות למכללות, אז אי אפשר להתעלם מהקיץ הזה, שכל כך הרבה שחקניות נוהרות למכללות בארצות הברית. אני בתור כתב לא זוכר דבר כזה, כל יום שולחים לי שחקנית אחרת שחותמת, מה דעתך על כל המעבר הזה, של כל כך הרבה שחקניות למכללות?
“כן, אז בשנים האחרונות זה באמת התפוצץ, והרבה עוזבים את הארץ, גם נשים, גם גברים, לא משנה איזה ספורט זה, ופשוט בגלל שנהייתה חשיפה לזה, ואנשים מבינים שזה אפשרי. כל אחד מהסיבות שלו, הרי לא עוזבים רק בגלל הכדורסל, זה סוג של כמה דברים ביחד, יש גם את זה שמקבלים לימודים מלאים בחינם, או אנשים שרוצים לגור בארצות הברית, או להכיר אנשים חדשים, אז כל אחד מהסיבה שלו, והשיקולים שלו. אני חושבת שיש הרבה יתרונות במעבר הזה, בגלל זה הרבה אנשים רוצים לעשות אותו, וכן, אני בעיקר עוברת בגלל הכדורסל, אבל יש עוד הרבה דברים שיפתחו אותי שם כבן אדם, ואני מאוד מחכה לזה”.

במכללות תשחקי לעיני הרבה מאוד קהל ביציעים, לעומת מה שהתרגלת אליו כאן בישראל. כמה זה נותן מוטיבציה כשחקנית, לראות אולמות מלאים?
“זה מטורף, וזו אווירה שונה לגמרי מאשר לשחק באולם ריק. זה כיף שאנשים באים תומכים ומעודדים, אבל גם אפשר להזכיר את זה שבארץ, בנס ציונה תמיד היה קהל ביתי וחם וכיף, ותמיד שיחקנו לעיני צופים, וגם בחולון יש איזושהי קבוצה של אנשים שתמיד באים לעודד אותנו, אז כן יש קהל, לא ברמות האלה לצערנו, אבל זו חוויה שונה לגמרי, ואני מוכנה לזה”.

מה הדבר הכי קטן שאת הולכת להתגעגע אליו בארץ?
“יהיה הרבה דברים, נראה לי הקובה של סבתא שלי, כי אני מאוד אוהבת את האוכל שלה, אבל בכללי להתגעגע לכל החברים, האנשים והמשפחתיות, או סתם ללכת ברחוב ולשמוע עברית, זה דברים קטנים כאלה שעושים את ההבדל, אבל יהיה בסדר”.

דיברת על נס ציונה, בואי נדבר על נס ציונה. גדלת שם מילדות ושיחקת שם מגיל צעיר, עד לשנתיים האחרונות באליצור חולון. תמיד אמרת שנס ציונה זה הבית שלך, והמקום שבו גדלת. כמה המקום הזה עזר לך להתפתח, ולהיות השחקנית שאת היום?
“אז בלי נס ציונה אני לא יודעת איפה הייתי. זה מועדון מדהים, משפחתי, תומך, שבעצם אני הייתי חלק מקבוצה, שפשוט סללה את הדרך, עם נס ציונה עלינו ליגות, הגענו להישגים, ושמנו באמת את נס ציונה על המפה, כמו שאומרים. היו הרבה אנשים מדהימים, אסי המאמן, או איתמר ויניב, והרבה אנשים במערכת, שרק תמכו עזרו, חיפשו איך לעזור, לעודד, ובאמת נס ציונה נתנה לי הרבה מקום, קרדיט, ובמה, וזה דברים שהם מאוד מעורכים מבחינתי, ובאמת אני לא יודעת איפה הייתי בלי נס ציונה, ונס ציונה תמיד תהיה הבית שלי”.

אם את צריכה לתת מסר, לאיזו ילדה צעירה, שקוראת את הריאיון הזה, או שתצפה בריאיון הזה, מה חשוב לך להעביר לה?
“יש הרבה דברים. נראה לי שפשוט לעבוד קשה, וגם אם קשה, לא להתייאש, לא להרים ידיים. אני חושבת שעבודה קשה, זה משהו מאוד חשוב, זה איזושהי, זה אפילו לא תכונה, זה פשוט לרצות לעבוד קשה, ולהשיג את המטרות. עבודה קשה זה משהו שבזכותו אני פה, כי בהתחלה לא הייתי הכי טובה, לא הייתי הכי קלעית, פשוט עבדתי קשה, זה משהו שהמאמן האישי שלי, רפאל לימד אותי, וגם, כמו שאמרתי, עם העבודה הקשה, בא הביטחון, על המגרש, אז אלה דברים מאוד חשובים”.

דיברת על רפאל, המאמן שלך. תמיד אמרת שהוא תרם לך המון לקריירה שלך, ספרי על הקשר שלכם, ומה למדת ממנו.
“אז רפאל היה המאמן הראשון שלי, בבית ספר לכדורסל, בכיתה א’, ומאז עברנו דרך ביחד, והוא כבר מעבר למאמן, הוא מישהו שהוא מאוד יקר לליבי, ותומך בי לאורך כל הדרך. הוא גם לימד אותי איך לקלוע, אז מגיע לו הרבה קרדיט, ובאמת, הרבה דברים שאני יודעת בכדורסל, זה בזכותו. הוא לימד אותי על העבודה הקשה, והוא לימד אותי, גם אם זה דברים בכדורסל, וגם אם זה דברים שהוא עזר לי לפתח בתור בן אדם, אז הוא חלק מאוד חשוב וגדול בהצלחה שלי, ואנחנו נמשיך לעבוד ביחד, זה במה להגיד לו הרבה תודה. וכן, הוא מאמן מצוין, ויהיה לנו עוד הרבה שנים ביחד”.

לסיום, מה את מאחלת לעצמך לקראת האתגר הגדול שמצפה לך במכללת מידל טנסי?
“אני מאחלת לעצמי מלא בהצלחה, ושאני אהנה. אני יודעת שיהיה קשה, אבל אני מאחלת לעצמי שאני אצליח להתגבר, על הדברים שיקרו לי בדרך, ושאני אכיר חברים וחברות חדשות, ושאני אצליח בכדורסל ובלימודים, אז בכללי המון בהצלחה, ושהמעבר הזה יהיה חלק וטוב, ושננצח, נגיע למטרות שלנו שם בקבוצה”.