”לא יודעת על מה אני בוכה יותר – ההפסד בגמר או המדליה”

רז הרשקו סיימה את הופעתה המרשימה בתחרות בקטגוריית המשקל הפתוח, מעל 78 ק”ג, עם מדליית כסף. היא אמנם נכנעה בגמר לביאטריס סוזה הברזילאית, אבל יש לה סיבות רבות להתגאות ביכולת שהציגה לאורך אתמול (שישי). הרשקו העניקה למשלחת הג’ודו מדליה שלישית במשחקים האולימפיים בפריס, ובסך הכל זו המדליה האולימפית התשיעית של הג’ודו הישראלי (ה-16 של כלל הנבחרת) בכל הזמנים.

הרשקו אמרה לאחר הזכייה בפריס: “חבל שזה לא נגמר בזהב, זו הייתה המטרה. אני לא יודעת אם אני יותר בוכה כי הפסדתי או כי יש לי מדליה. אני מאושרת ומתרגשת, אין לי מילים. בדרך כלל אני מדברת ועכשיו אין לי מילים. עברתי המון. היו לי שנים ארוכות מאוד מאז טוקיו, הכל במטרה לבוא ולעשות את הכי טוב שלי ברמה הכי גבוהה. אני תמיד מצפה מעצמי לשים את הלב על המזרן, בכל רגע ובכל שנייה. הלחץ שלי תמיד היה קיים, גם אם כולם היו זוכים במדליות”.

על האיפון בחצי הגמר תוך 15 שניות בלבד: “הייתה התפוצצות רגשות. רק באולימפיאדה זה קטע כזה שהחצי גמר והגמר באותו חלק של היום, אין הרבה זמן להתאושש. התכוננתי לקרב ארוך בחצי וזה קרה כל כך מהר. זה לא הפתיע אותי שעשיתי את זה, אבל כן שזה קרה כל כך מהר. זה שימח אותי מאוד, כל כך רציתי את הזהב. הרגשתי שזה היה היום שלי, שאני שם, שאני חדה ויכולה. בסוף זכיתי רק בכסף, אבל אני שמחה מאוד. יש תחושת פספוס קלה מאוד”.

המדליסטית הטרייה הוסיפה: “אני שמחה ששימחתי לרגע את המדינה הזאת, שמגיע לה רק טוב. אני אוהבת את כולם”. על המאמן שהוא גם הדוד שלה, אמרה הרשקו: “שני הוא המאמן הטוב בעולם. יש לנו נבחרת מדהימה, שבע בנות הגיעו לפה וזה לא קורה בהרבה נבחרות. די מעצמה הייתי קוראת לנו. שתי מדליות ועוד בנות מדהימות. שני תמיד לוקח אותנו לקצה ואומר שיש עוד לאן לשאוף ועוד תקרה לשבור. הוא תמיד נותן לנו תחושת מסוגלות – גם כנבחרת וגם בנפרד. זה מדהים”.

לסיום, הרשקו התייחסה שוב לסרן יונתן גוטין, קצין שנפל בקרב בבארי: “הוא תמיד איתי, כל שנייה הוא אצלי בראש ובלב. שמתי את המדבקה שלו מעל המיטה בחדר האימונים, כל פעם אני רואה אותו מולי. זה נותן לי עוד כוח ורצון להילחם ולשים את הלב על המזרן ולהניף את הדגל בצורה הכי טובה שיש. הוא תמיד יהיה איתי”.

המאמן (והדוד) רז הרשקו אמר: “רז עוד ספורטאית בנבחרת. זה מרגש, אבל להפסיד פעמיים בגמר… אנחנו באים עם שאיפות לנצח וזה קצת הרס. אני מאוד גאה ברז וענבר. זכייה במדליות זה לא דבר מקרי, זה קורה בעבודה קשה של הרבה מאוד אנשים. הספורטאיות מקדישות את כל החיים שלהן לג’ודו. כל דבר שהן עושות חשוב, זאת עבודה מאוד קשה. כשדברים מצליחים זה אושר גדול. רז נתנה את כל מה שיש לה בשנתיים האחרונות, זה הביטחון שהיא נתנה לכולנו. הדברים כמעט התחברו מושלם, אבל אנחנו שמחים בחלקנו”.

הרשקו הוסיף: “אני לא חושב שאני הכי טוב בעולם. אני רוצה לעשות את הטוב ביותר שלי, זה יכול לעייף גם, אבל אני לא יכול לעשות את זה אחרת. רציתי לסיים מדליית זהב. אין תחליף לעבודה קשה ומחויבות וכשאני מכיל את זה על עצמי זה עובר לספורטאים. אני לא עושה תכניות רחוקות. עברנו שנתיים מתישות בהכנה לפריז. אני רוצה לחשוב על עתידי. יש לי כוח להמשיך לקמפיין נוסף, אבל אני 200 יום בשנה בחו”ל עם הנבחרת וצריך לחשוב כרגע עם עצמי. היו כאלה שחשבו שצריך לזרוק לפח את רז וענבר. אבל הן האמינו בעצמן, אני האמנתי בהן, פונטי נתן לי גב ואני שמח שהגענו לרגע הזה