”הספורטאים ששינו את העולם”: תערוכה יחודית התארחה בישראל

התערוכה “הספורטאים ששינו את העולם” התארחה בשבועיים האחרונים בישראל, עם היוצר שלה העיתונאי ז’יל אהרון סמדג’ה. התערוכה, יחד עם ההרצאה, הופיעה בסינמטק תל אביב במעמד יו”ר הועד האולימפי יעל ארד, בסינמטק ירושלים ובמרכז הקהילתי בית לברון שבאשדוד. סמדג’ה עצמו סיקר את יעל ארד זוכה במדליה הראשונה של ישראל, מדלית הכסף בג’ודו באולימפיאדת ברצלונה 1992.  

התערוכה מספרת ומתארת את ההיסטוריה של הספורט המודרני שמאופיינת בהתחייבויות של ספורטאי עילית שבחרו, ולעתים קרובות לקחו את הסיכון, להתבטא בפומבי בנושאים כמו המאבק בנאציזם, דחיית גזענות ואפליה, שוויון מגדרי בספורט ובחברה, שילוב אנשים עם מוגבלות, דמוקרטיה, מאבק בסמים, דחיית הומופוביה ולאחרונה גם אקולוגיה.

חלק מהספורטאים הללו, כמו טומי סמית’, אמיל ז’פוטק או מוחמד עלי, הפכו לאגדות והם נערצים היום כגיבורים בארצותיהם, הן על ידי הציבור והן על ידי רשויות הספורט. אחרים פחות מוכרים, למרות שהם עמדו מאחורי פעולות ראויות להערצה שהעבירו גבולות ועוררו מודעות. כל אחת מהנשים האלה, כל אחת מהגברים האלה, בדרכה שלה, הפכה את העולם למקום טוב יותר. התערוכה הזו נותנת להם כבוד. 

ז’יל אהרון סמדג’ה אמר לישראל ספורט: “הייתי עיתונאי, כתבתי וסיקרתי את אירועי הספורט הגדולים בעולם, גביע העולם בכדורגל, מספר מונדיאלים, מספר משחקים אולימפיים והייתה לי ההזדמנות לפגוש ספורטאים שהם גם אתלטים גדולים וגם עם הישגים גדולים אבל גם נשים וגברים מחויבים שעשו דברים בנוסף להיותם ספורטאים טובים, הם אזרחים טובים ועשו דברים חיוביים ושהניעו את העולם קדימה כלומר אני אומר את הכותרת של התערוכה שלי, ‘אלה הספורטאים ששינו את העולם’, וכך אני מספר להרבה ספורטאים שעשו דברים נפלאים אז כמובן, עבור ישראל למשל, אני מספר על ג’ינו ברטלי, רוכב אופניים מוצלח שהציל כמה מאות משפחות יהודיות שהוסתרו באיטליה במהלך המלחמה והוא העביר ניירות מזויפים ותלושי מזון באופניו כדי להציל את המשפחות האלה. והנה יש לך את זה. ואני מספר על פרשות רבות אחרות”.

על הקשר לישראל ולמשחקים האולימפיים האחרונים: “למעשה, זו הייתה ישראלית שראתה את הצלחת התערוכה בצרפת ושאמרה לי שעלי לבוא לישראל. אני כאן בתמיכת שגרירות צרפת, מוסדות צרפת ומספר שותפים. אז הקשר עם פריס, המשחקים האולימפיים בפריס, זהו זה למעשה. אני מאמין שהמשחקים האולימפיים בפריס היו מאוד מוצלחים, מאוד פופולריים. בניגוד למה שאפשר היה לחשוש, לא הייתה הפגנה נגד ספורטאים ישראלים בכלל, להפך, ספורטאים ישראלים הצליחו, הנה יעל ארד נשיאת הוועד האולימפי. היא יכולה לספר לך. הספורטאים התקבלו בצורה מאוד טובה”.

יו”ר הועד האולימפי הישראלי יעל ארד אמרה באירוע: “ז’יל אהרון סמדג’ה, כבוד גדול שלנו שאתה כאן ,שבחרת לשתף פעולה, תודה רבה. ז’וליאן רוטמן, נשיא לשכת המסחר צרפת ישראל, נלי שושן, וכמובן יש כאן מספר ספורטאים וספורטאיות אולימפיים שאני רוצה להציג אותם בפניכם: שחר שגיב, תריאתלט שהיה במשחקים האולימפיים, יובל פרייליך, סייף אולימפי שהשמיע את התקווה בדוחא, קטאר, נטע ריבקין, אחת הספורטאיות הכי מעוטרות שלנו, לימור מזרחי, אחת מגדולות שחקניות הכדורסל בישראל, וירדן הר לב – ראש מערך החינוך של הוועד האולימפי שעשתה הרבה עבודה כדי להוציא לפועל את התערוכה הזאת. קודם כל בתערוכה כזאת, עם ספורטאים שאני גדלתי עליהם ושכל אחד מאיתנו גדל עליהם, ספורטאים שכל אחד מהם עיצב את הספורט העולמי, אנשים שגם היו אנשים מיוחדים ממדינות שונות ומענפים שונים. מוחמד עלי, אמיל זאטופק, כל אחד ואחת, נאוול המרוקאית וכל כך הרבה ספורטאים וספורטאיות נהדרים שחוו חוויות ועצבו את הספורט העולמי”.

עוד הוסיפה ארד: “אז אני חושבת שז’יל, ברור שהעובדה שיש לך היסטוריה כעיתונאי ספורט, כאדם רחב אופקים בעולם הספורט, בתרבות ספורט, רואים את הבחירות יוצאות הדופן שלך. אנשים שגם שינו את עולם הספורט, אבל גם עשו את העולם טוב יותר. להיות ספורטאי או ספורטאית זה קודם כל תשוקה פנימית בוערת ואחר כך זה המון עבודה קשה. המון אמונה ביכולת שלנו. אבל אנחנו כספורטאים גדלים לא רק על החלום הפרטי שלנו, אלא אנחנו גם גדלים כאנשים שמייצגים את המדינה, מייצגים את העם היהודי, מביאים את הרוח הישראלית לזירה הבינלאומית. יש לנו המון אחריות. אנחנו גם רוצים להגשים את החלום שלנו. אנחנו גם רוצים לייצג את העם בישראל ואת העם היהודי. זה מוביל על הכתפיים שלנו, על הספורטאים והספורטאיות שלנו הרבה מאוד אחריות, אבל גם המון גאווה”.

יו”ר הוועד האולימפי המשיכה: “נסענו למשחקים האולימפיים, אנחנו ישראלים, מאוד אוהבים את צרפת. כשנסענו לשם  היה לנו אתגר מאוד גדול כי זה היה בזמן המלחמה. לא האמנו שנגיע למשחקים האולימפיים, עדיין תהיה מלחמה ועדיין החטופים לא ישובו לביתם. הייתה  לנו את ההבנה שם שזה הרבה יותר ספורט, זאת משימה לאומית. הספורטאים שלנו בסוף הם אנשים צעירים שלקחו את המשימה הזאת על הכתפיים, הם ידעו שכל פעם שדגל ישראל יונף בזירה הבינלאומית, בצרפת, לא רק יראו את זה 10 מיליון אנשים שהגיעו לראות את המשחקים בפריס, אלא יראו את זה עוד 5 מיליארד אנשים בכל העולם. זה גרם לנו להמון התרגשות, והמון אחריות. עבור ספורטאים זה יכול להיות רוח גבית מחזקת, זה יכול להיות נורא מלחיץ. לדעת כמה מאמץ הם היו צריכים בשביל לא להישבר תחת הלחצים הביטחוניים או הפחד מהאנטישמיות, אלא להביא באמת את עצמם ביום הכי חשוב בחיים שלהם להצלחות יוצאות דופן, היסטוריות ובאמת לייצג את ישראל ואת היכולת שלהם. זו הייתה התרגשות מאוד מאוד גדולה”.

ארד סיכמה: “כולכם ראיתם בסופו של דבר 7 מדליות ישראליות אולימפיות במשחקים האולימפיים ו-10 מדליות בפראלימפי, ולצידם ספורטאים וספורטאיות שעלו לגמרים, ספורטאים וספורטאיות שייצגו את ישראל. גם אם הם לא זכו במדליה, הם ייצגו את ישראל בצורה מדהימה ואנחנו מאד גאים בהם. בסופו של דבר, זה לא משנה אם זה ספורטאי ב-1960, 1992 או 2024, בסוף הרוח של הספורט, של הכבוד ההדדי, הנחישות והערכים האולימפיים, היא מנצחת הכל ואנחנו מאוד גאים. לסיום, אני רק אגיד, שמעתי פה וגם ראיתי את המשפטים. אנחנו רואים מכל ספורטאי או ספורטאית, אני חושבת שהדרך להצלחה היא לא פחות חשובה מההצלחה עצמה. אנחנו יודעים שבדרך יש לא רק הצלחות, יש גם קשיים ואכזבות, אני אתרום את המשפט הקטן שלי – האכזבה היא המנוף הכי חזק של ההצלחה הבאה. אנחנו מאמינים גדולים בחלומות. מה שאני אומרת לספורטאים ואני אומרת לכם, אל תוותרו על החלומות. תודה על הזכות להיות פה”.