סיבוב הפרסה הושלם: הסיפור המלא סביב חזרת ז’רקו לאזטיץ’

אז מה באמת קרה, ומדוע החליט ז’ארקו לאזטיץ’ לעשות אחורה פנה, למשוך את התפטרותו ולשוב לתפקידו כמאמן מכבי תל אביב? התגובה הראשונה של המאמן אחרי שנורו פצצות התאורה לעבר דירתו בבניין המגורים הייתה כמובן חרדה גדולה לאחר שבתו בת ה-6 נכנסה לפאניקה גדולה ואשתו החרדה הציבה לו אולטימטום שהם אורזים את המזוודות ופשוט עפים מכאן. לאזטיץ’ עצמו, שהיה בחרדה אמיתית וכמו כל אחד שמשפחתו היא כל עולמו, הבין באותו רגע שבמצב כזה אין סיכוי שהוא נשאר כאן. ברור שתגובותיו היו טבעיות לחלוטין לאדם הנמצא בסיטואציה שכזו והוא הגיב בספונטניות וברגשנות רבה.

הוא התקשר ב-04:00 לפנות בוקר של יום ראשון והודיע על התפטרותו. המנכ”ל ג’ק אנגלידיס הרגיע מיידית את המאמן וביקש ממנו להמתין עם החלטתו שמן הסתם הייתה טבעית לאדם הנמצא במצוקה והבטיח לו שיש לו גיבוי מלא ממנו ושהמועדון יטפל בכל השאר. אנגלידיס כבר הריץ טלפון לבעלים מיץ’ גולדהאר. השעה בטורונטו  הייתה 21:00. גולדהאר נדהם והביע את כעסו. כבר בשיחה בין הבעלים לבין המנכ”ל היה ברור לשניהם שהם מגבים באופן מלא את המאמן, אבל גיבוי לא מספיק פה. יש לשכנע אותו לחזור מהתפטרותו, דבר שלא היה קל בעליל כאשר מהשיחה הראשונה בין אנגלידיס ללאזטיץ’, המאמן נשמע נחוש ביותר לעזוב את ישראל. בנוסף היה צריך למלא את הגיבוי למאמן בתוכן ולנקוט באופן מיידי בסנקציות כלפי אותו קומץ אוהדים שהתנפלו על אוטובוס השחקנים ביום שישי ולפי דבריו של אנגלידיס במסיבת העיתונאים אתמול, אף שברו את דלתו וניסו להיכנס פנימה לאוטובוס.

מסתבר שהאירוע הזה, שדי הוצנע גם על ידי המועדון עצמו שחשב בטעות לא להעצים אותו ולתת לו במה, היה חמור מאין כמוהו. עד אז לאזטיץ’, שעוד ירד מן האוטובוס ושוחח עם האוהדים, לא חשב כלל להתפטר. אבל, במוצ”ש אותם אנשים שהגיעו לביתו והפחידו עד מוות את משפחתו ועם זה הוא לא היה מוכן להשלים. כאשר כל תקשורת הספורט ביקרה את מכבי תל אביב על כך שלא הוציאה שום הודעת דוברות ויתרה מזו, אפילו לא הודעת גינוי למעשה או תמיכה במאמן, במועדון בהחלט הפשילו מיד שרוולים. לאחר שהיה ברור שלמשחק ביום ראשון המאמן לא יתייצב ומן הסתם גם הצוות שלו, מיד הקפיצו את מאמן הנוער דן רומן והסבירו לו שהוא זה שידריך את הקבוצה למשחק.  לצידו צורף אבי ריקן ממערך הסקאוטינג של המועדון, שורה אובארוב מאמן השוערים וישראל קקון מאמן הכושר.

כאשר השחקנים התייצבו ביום ראשון ב 10 בבוקר במתקן האימונים בקריית שלום, הופתעו לא לראות את לאזטיץ’ ואת צוותו, אלא בן מנספורד קידם את פניהם והודיע להם על כל מה שאירע בלילה. המנהלה המקצועי ביקש מהם שכל האירועים האלה לא ישמשו תירוץ להופעה לא טובה ודרש מהם מקצוענות ולהמשיך כרגיל. בינתיים התחילו במועדון לעסוק בבדיקת הצילומים מהמצלמות בקריית שלום ועבדי יד ביד עם המשטרה כדי להשיג את שמות האנשים. המשטרה עצמה עיכבה לחקירה אדם שהיה מעורב לכאורה בירי פצצות התאורה. בד בבד המשיך מסע השכנועים הן של הבעלים גולדהאר והן מצידו של המנכ”ל אנגלידיס.

חובה לציין שפיטוריו של לאזטיץ’, למרות שתי התוצאות המביכות מול בית”ר ירושלים ומול אולימפיק ליון, כלל לא עמדו על הפרק. מעמדו של המאמן היה איתן כאשר אנגלידיס היה משענתו העיקרית. ברור שמבחינה מקצועית היו יושבים ומדברים איתו, אבל כאמורלחא הייתה שום כוונה לפטרו. הקומץ שעשה את מעשה הבריונות נגד המאמן חשב לנער את ראשי המועדון ולגרום לו לעשות מעשה – כלומר לפטר את המאמן. כמובן שבמועדון מיד הבינו שהפגיעה במאמן זה למעשה יציאה נגד המועדון ולכפות על ראשיו את דעתם, ולכך לא הסכימו בשום פנים ואופן.

במקביל, במועדון הבינו כבר את גודל הנזק שנגרם שהידיעות על המקרה כבר זלגו אל מעבר לים, הגיעו לסרביה ולמקומות נוספים באירופה. במכבי תל אביב הבינו שהתמונה הרבה יותר גדולה. בדבריו, אמר אנגלידיס אתמול שהמקרה עלול היה לפגוע לא רק במועדון, אלא בכדורגל הישראלי בכלל ובכל אוהד ישראלי שהיה מטייל עם משפחתו באירופה ורוצה להיכנס לאצטדיון כדורגל, והדבר היה נמנע ממנו בשל השם הרע מאוד שיצא לאוהדי הכדורגל בארץ, גם אם הדבר כלל לא נכון. רק הרושם הרע שמתקבל על ישראל, גם אם זה נכון או לא, אזי המצב היה מחמיר. גם עצם העובדה שמאמן נאלץ להפסיק את משרתו בשל מעשה אלימות היה מותיר כתם בל ימחה למועדון.

במכבי תל אביב העריכו מאוד את ז’רקו לאזטיץ’, שלמרות מצב המלחמה, אזעקות, וטילים, ירידה לממ”ד וכו  לא נטש ולא עזב את ישראל, ולמעשה הפך לשגריר של רצון טוב של ישראל. לבסוף, השכנועים והלחצים תוך התחייבות וערבות לביטחונו של המאמן עשו את שלהם. לאזטיץ’ התחבט עם עצמו הרבה. אין ספק שהוא היה רציני מאוד בהתפטרותו. הוא היה נסער מאוד, לנוכח בו ואשתו המבוהלות. מסתבר שהוא היה מוכן אפילו לוותר על שכרו עד סוף העונה, אבל גם הוא לא היה שלם עם החלטתו.

לאזטיץ’ מטבעו הוא לוחם ולא אחד שמרים ידיים. לאחר שקיבל תמיכה וגיבוי מוחלטים מהמועדון, גם אם התקשורת לא עודכנה על כך. גם הוא הבין שמקרה כזה לא יוסיף כבוד גם לרזומה האישי שלו על כך שנאלץ לעזוב בשל תקיפת אוהדים. בנוסף הייתה לו אחריות רבה לאנשי הצוות שלו, שבניגוד אליו לא זוכים לבונוסים, אלא מתפרנסים ממשכורת. הסרבי התחבר מאד לשחקניו אותם הוא ממש אוהב וגם התחבר לישראל. הוא קיבל הודעות תמיכה רבות גם מאוהדים ומאנשים שאינם מן הכדורגל. זה חימם לו מאוד את הלב, יחד עם התמיכה הבלתי מסויגת שקיבל מההנהלה, החליט למשוך את החלטתו ולחזור אתמול לאמן.

כבר במגרשי האימונים ניתן היה לראות איך השחקנים ניגשים אליו ומחבקים אותו, בעיקר שחקנים שקיבלו ממנו קרדיט רב. ניתן היה לראות את עידו שחר מחבק אותו וגם קרווין אנדרדה חיבק אותו ארוכות כמו ילד המחבק את אביו. המאמן התרגש מאד מקבלת הפנים לה זכה וכל אשר נותר לו היום הוא לנצח במשחק נגד הפועל חיפה.