נדחה הערעור של אשדוד: דמי ההשבחה עבור מוצ’ה לא השתנו

בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל דחה היום (שלישי) את ערעורה של מ.ס. אשדוד על סכום דמי ההשבחה שבית”ר ירושלים תשלם לה תמורת נועם מוצ’ה. כזכור, ב-16 ביולי אשדוד פנתה לוועדה למעמד השחקן בדרישה שבית”ר תשלם 1.1 מיליון ש”ח כפיצוי על מוצ’ה, אך הוועדה פסקה על סכום נמוך בהרבה – 450 אלף ש”ח.

בהחלטה, שעליה חתומים אב בית הדין פרופ’ מיגל דויטש והדיינים פרופ’ יניב ואקי ועו”ד דוד יהב, נכתב כי “המערער מבסס את הערעור על שני נימוקים עיקריים: האחד הוא כי ההחלטה של המוסד ניתנה על ידי פוסק יחיד, שלא בסמכות, בעוד שהתקנון דורש קיום הרכב של שלושה פוסקים. הנימוק השני הוא כי המוסד ניתנה על ידי המוסד פרשנות שגויה לתקנון הרישום, שלפיה לא ניתן להחיל את ההוראה התקנונית ביחס לפיצוי מינימלי כאשר לא הוצג אישור הרשות לבקרה תקציבית על קיום בטוחות התומכות בהצעת הקבוצה המעבירה. כפי שנפסק לא אחת, התערבות בית הדין העליון בהחלטות המוסד אפשרית רק אם ההחלטה ניתנה שלא בסמכות או תוך חריגה מכללי הצדק הטבעי.

“הטענה ביחס למספר הפוסקים היא טענת חוסר סמכות. טענה זו אינה מבוססת. צודקת ההתאחדות בטענתה כי על פי סעיף 81 לתקנון המוסד ליישוב סכסוכים, הליך שהיה תלוי ועומד בפני המוסד כהגדרתו בתקנון הקודם, יידון בפני המוסד כהגדרתו בתקנון החדש. על פי התקנון החדש (סעיף 76(א)), ההליכים בפני המוסד נדונים על ידי פוסק אחד בלבד. כאמור, המערער תוקף גם את החלטת המוסד כי היה על המערער לצרף את אישור הבקרה התקציבית על קיום בטוחות להבטחת השכר המוצע על-ידיו, כתנאי לתחולת פיצוי המינימום על פי סעיף 12ב.2(5)(ב)(2) לתקנון הרישום. הדרישה לצירוף האישור מופיעה במפורש בהוראה האמורה בתקנון, אולם המערער טוען כי אין לה תכלית כאשר השחקן כבר התקשר עם קבוצה אחרת, כך שממילא הוא לא יוכל להתקשר עם הקבוצה המעבירה ולא יקבל ממנה שכר. על פני הדברים, זו טענה שהגיונה עמה.

“דא עקא, השאלה אם ניתן לקבל עתה את ההצעה, אם לאו, אינה רלוונטית בהקשר זה. כפי שנקבע בהוראה התקנונית האמורה, הזכות לקבלת הסכום המינימלי על-פי הטבלה מותנית בקיום הצעה של הקבוצה המעבירה לשחקן, להתקשרות בהסכם העסקה. על פי הוראה זו יש להציע הצעה לתקופה שלא תפחת ממספר עונות המשחקים שנותרו עד גיל 24 ועל השכר המוצע לכל עונה להיות בסכום שלא יפחת משליש הסכום המצטבר לפי הטבלה. קיומה של הצעה הולמת מהווה אם כן חלק מן התנאים המוקדמים לזכייה בסכום המינימום. כאשר הצעה אינה מגובה באישור בדבר קיום בטוחות, רמת מהימנותה אינה מצדיקה להשקיף עליה כהצעה רלוונטית המקיימת את התנאי המוקדם. אף אם נניח כי הפרשנות שניתנה בעניין זה לתקנון, על ידי המוסד, אינה מדויקת, אין בכך משום חריגה מסמכות, כך שאין יסוד להתערבות בית דין זה בהחלטת המוסד. הערעור נדחה”.