מסי נפרד מאביו: “לא יודע כמה זמן עוד אוכל להמשיך לשחק”
הכוכב הארגנטינאי נפרד מאביו בפוסט מרגש באינסטגרם, חשף את הקושי במהלך המונדיאל ואת סימני השאלה סביב עתידו: ''אני לא יודע מה אעשה בלעדיך. רק שיחקתי כדורגל, ועכשיו יש לי ספקות אם אוכל לעשות זאת''
כוכב נבחרת ארגנטינה, ליונל מסי, גילה היום (רביעי) כי הוא מטיל ספק בהמשך הקריירה שלו בעקבות מותו של אביו בשבוע שעבר. אביו של מסי, חורחה, הלך לעולמו בשבוע שעבר בגיל 68 במרפאה בעיר ארגנטינה רוסאריו לאחר מחלה ממושכת. הפרעוש חלק כבוד לתפקיד שמילא אביו, חורחה מסי, במהלך הקריירה שלו, ופתח את הלב על כמה קשה היה להוביל את ארגנטינה במונדיאל בקיץ הזה בזמן שמצבו הבריאותי של אביו התדרדר.
הפוסט המלא של ליאו מסי באינסטגרם
“אבא, אני עדיין לא מאמין שאתה כבר לא פה. אני לא מצליח לעכל, או יותר נכון, אני לא רוצה להצליח לעכל. כל כך קשה לי לדמיין שאני לעולם לא אראה אותך שוב, שלעולם לא נדבר שוב. אני יודע שסבלת ושזה לטובה, אבל עזבת אותנו מוקדם מדי. עוד היה לנו כל כך הרבה ליהנות ממנו ביחד. המשכת לבקש ממני לשחק במונדיאל אחד אחרון, ורק ימים ספורים לפני שהוא התחיל, המצב שלך הדרדר. זו הייתה הפעם הראשונה שאתה לא הולך להיות שם איתי בטורניר, אבל אמא המשיכה לומר לי שאתה הולך להשתפר ושיהיה לך מספיק כוח לנסוע. המשכתי לומר לך שאנחנו נגיע לגמר כדי שתוכל לעשות את המסע הזה.
“אחרי כל משחק, חיכיתי להודעה שלך והתגעגעתי אליה. אז הבנתי כמה המצב באמת חמור. אפילו ככה, לא יכולתי להפסיק לחשוב על להגיע רחוק ככל האפשר, כדי לתת לך עוד זמן והזדמנות לצפות באחד המשחקים. הגענו לגמר, אבל אתה לא יכולת להיות שם. רציתי לנצח כדי שאוכל להביא לך את הגביע ולהראות לך עוד אחד. לא יכולתי. הרגליים שלי פשוט לא יכלו לתת לי יותר. הפעם ניסיתי לדחוף מעבר למה שהגוף שלי יכול להכיל, אבל לא יכולתי. אף פעם לא הצלחתי להרגיש טוב פיזית.
“כשחזרתי, חשבת שהפסדנו בגמר בפנדלים. לא יכולנו לדבר על שום דבר ממה שקרה. לא היית מסוגל ליהנות מזה בכלל. לא זכינו להיות אלופים, אבל אין לך מושג כמה נהנינו מכל משחק. שוב פעם, צדקת: הייתי חייב להיות שם ולשחק בזה. אני מספר לך את כל זה כי זה היה הדבר היחיד שמעולם לא קיבלנו את ההזדמנות לדבר עליו. אתה כבר יודע את כל השאר. דיברנו כל יום וראינו אחד את השני בכל פעם שההתחייבויות שלי אפשרו לנו.
“אני לא יודע מה אני הולך לעשות בלעדיך, אני לא יודע איך להמשיך. כל מה שעשיתי אי פעם היה לשחק כדורגל, ועכשיו יש לי ספקות רציניים לגבי אם אני אמשיך לעשות את זה עוד הרבה זמן. היית לצדי ממש מההתחלה, ונשאר כל כך מעט עד הסוף. למה לא יכולת להחזיק מעמד עוד קצת כדי שנוכל לסיים את זה ביחד? אני יודע שהאושר שלך הגיע מלראות את המשפחה שלך מצליחה, את אשתך, את הילדים שלך, ומעל הכל, בלי שאף אחד אחר ידע, מלצפות בי משחק…
“זה תמיד היה ככה מאז שהייתי קטן. לקחת אותי לכל אימון ברגע שהגעת הביתה מהעבודה. אמא לקחה אותי להרבה מהם כי אתה עבדת. וכמובן, מעולם לא פספסת אף משחק. כמה סבלת מלצפות בי, וכמה נהנית מזה, למרות שמעולם לא הרעפת עליי יותר מדי שבחים. היית אבא שלי, חבר שלי והסוכן שלי. תמיד ידעת בדיוק מי אתה צריך להיות בכל רגע, ומעולם לא טעית בשום דבר. למרות כמה וויכוחים או חילוקי דעות, תמיד צדקת. בסופו של דבר, הדברים תמיד התגלגלו כפי שאמרת שיהיו.
“אני הולך להתגעגע אליך כל כך, אבל אתה תמיד תהיה נוכח, במיוחד בדרך שבה אני מגדל את הילדים שלי, כי אני מלמד אותם ומגדל אותם בדרך שבה אתה ואמא גידלתם אותי. תנוח על משכבך בשלום ותשמור עלינו מלמעלה, בדיוק כמו שעשית כאן. תודה על הכל. “אני אוהב אותך, אבא”.
