מיץ’ גולדהאר חייב להתעורר: על אובדן הדרך במכבי תל אביב

מיץ’ גולדהאר, הבעלים של מכבי תל אביב, משנן בכל ראיון עמו או הודעה מטעמו שהוא והמועדון דבקים בהתוויית דרך. אלא מכבי תל אביב שלו איבדה את הדרך ונראית אבודה לחלוטין, מבולבלת ורחוקה מלהיות מועדון מוביל יוקרתי ששואף קדימה להצלחות.

גולדהאר נמצא במכבי תל אביב כבר מעל 15 שנה. את הדרך אליה הוא התכוון הוא התחיל כבר מיומו הראשון במועדון. היום, 15 שנים אחרי, מכבי תל אביב הייתה צריכה להיות במקום אחר לגמרי. היא הייתה צריכה להיות מועדון מפואר מעל הליגה הישראלית – כמו ריאל מדריד או באיירן מינכן – וגם לקנות לו מקום של קבע וכבוד בזירות האירופאיות השונות פעם בכמה שנים להבליח בליגת האלופות שבמתכונת הנוכחית מאפשרת להרבה קבוצות אלמוניות להשתדרג ולהשתלב בה כמו בודה גלימט, פאפוס, סבאח וכדומה, או לפחות להיות קבועה בליגה האירופית שגם יוקרתה לא פחותה. הקונפרנס ליג, עבור הצהובים כמועדון שמתקדם בדרך שלו, הייתה צריך להיות בכיס.

אי ההעפלה של מכבי תל אביב לשלב הליגה של הקונפרנס ליג אחרי ההדחה מהליגה האירופית זו לא סתם אי ההעפלה, זו מכה קשה מאד למועדון: מקצועית, כלכלית, תדמיתית, הפסד ניקוד, וקושי לעניין שחקנים להצטרף לקבוצה שלא מתמודדת באירופה. מכבי תל אביב, באי ההעפלה שלה לשלב הליגה בקונפרנס ליג, לא רק איבדה את הדרך – היא פשוט שבה לאחור שנות אור. בעולם יש דוגמאות רבות למועדונים גדולים שלעיתים גם הם חווים שנים שחונות, אבל אצל מכבי תל אביב, המועדון העשיר בליגה, אי אפשר לקבל התנהלות מקצועית כושלת שמקרינה באופן ישיר על התוצאות במגרש.

לא מדובר בהחמצה של חלוץ, בפספוס פנדל או בספיגת שער. מדובר פה במשהו הרבה יותר עמוק. זה לא הקיץ הראשון וזו לא הפעם הראשונה שמכבי תל אביב משתרכת מאחור בכל הקשור לרכש שחקנים. התשובה התמידית השגורה בפי ראשי המועדון, “קשה היום להחתים שחקנים בגלל המצב הבטחוני”, זהו קישקוש. נכון, את המצב הביטחוני לא ניתן לשנות והקבוצה סובלת מכך שהיא מארחת בחו”ל משחקי בית, אבל לא יתכן שאיזי שרצקי מצליח להנחית כאן שחקנים יוצאי דופן שאחרי מונדיאל הוא גם מוכר ועושה כסף, ועדיין מככב אצלו בקבוצה סגן מלך שערי הליגה שמחורר רשתות, ולא יתכן שהיריבה העירונית – שרק שבה לפני שנה מהליגה הלאומית – תעלה עם זרים שכמעט כולם בינגו ואילו מכבי תל אביב המועדון המעוטר והענק הזה ישתכשך בתירוצים של ביטחון המדינה.

מדיניות רכש וניהול סגל וכח אדם זה מקצוע, גם בכדורגל כאשר היום אנשים הולכים ולומדים אותו. הרי כאשר הגיע סטיב ואנהרן הבלגי, המנהל המקצועי החדש, מיד שלפו את הרזומה “העשיר” שלו. בינתיים, לא זו בלבד שבעצמו הצטרף מאוחר באמצע יוני, אחרי חודשיים וחצי מלבד החתמת חלוץ אחד עבודתו טרם ניכרת. אבל ניהול סגל זה גם לדעת ולהבין איזה עוגנים יש לך בקבוצה שעליהם אתה לא מוותר. דור פרץ היה כפסע מלעזוב את הקבוצה. נסיעתו לזאגרב לא הייתה “פוזה”, רק התעשתות מאוחרת של כל הצדדים השאירה את הקפטן בקריית שלום.

אבל את זה לא השכילו במכבי תל אביב לעשות שנה קודם עם גבי קניקובסקי. נכון, השחקן השתהה בחתימה על חידוש החוזה, זה צעד טקטי מובן, ונכון שקניקובסקי עצמו הצהיר בכל מקום שהוא שואף לשחק בחו”ל, אבל אם היו מבינים את החשיבות המקצועית שלו לקבוצה, שהוא הפליימייקר היחידי שלה ושהיא מאבדת באותו קיץ גם את יוריס ואן אובריים, אז היה צריך להניח בפניו הצעה מחמיאה ומשתלמת שבעטיה השחקן בעצמו יגנוז את חלומותיו לשחק בחו”ל ויידע שהוא מוערך מאוד וקושר את עתידו בקבוצה.

אבל ההתנהלות הזחוחה והיהירה של המועדון, שהוא “לא יכרע ולא ישתחווה” בפני שום שחקן, גרמה לו גם לחטוף מכות מקצועיות קשות. גם לאכול את הדגים הסרוחים וגם להיות מגורשים מהעיר, תרתי משמע – אובדן אליפות והדחה מאירופה. צחוק הגורל, למרות שמכבי תל אביב כלל לא צוחקת, השחקן שעזב אותה בחינם עשוי לחזור אליה כשהוא עם שכר של יותר מכפול ממה שהציעו לו אז לפני עזיבתו, וגם לשלם עליו דמי העברה מופקרים לשחקן שכבר היה שלך עוד במחלקת הנוער וזה הסיבוב השני שלו בקריית שלום. עסקת גבי קניקובסקי מאוד סבוכה ויקרה, אבל גם בניסיון להשתיק את התמרמרות האוהדים נראה שהיא תתבצע בקרוב.

קורה שנופלים עם שחקני רכש, אבל כל שחקני הרכש הזרים של מכבי תל אביב הם לא שחקנים שוברי שוויון. איפה ראדה פריצה, איפה וידאר קיארטינסון ועוד רבים וטובים שהיו במועדון? אם כבר התרגלנו שהקייצים במכבי תל אביב מנומנמים, הגיע הקיץ האחרון והאפיל על כולם. שני שחקנים זרים פצועים, שאחד מהם ייעדר בסך הכל שנה שלמה והשני למרות עברו הפציע הוחתם ונפצע שוב (ניקולאסקו ובליץ’ בהתאמה, ח.נ). גם חוסר ההצלחה עם קרווין אנדרדה, שלמרות שהוא פוטנציאל גדול מאוד במכבי פיספסו אותו גם ז’רקו לאזטיץ’, גם רוני דיילה וגם קני מילר. הנפילה הקשה עם הייטור דוס סנטוס שחירב משחקים בעונה שעברה והשנה נשלח להשאלה והרשימה הולכת ומתארכת.

ניהול סגל וכח אדם חייב להיעשות בכישרון רב תוך נטילת סיכונים, התחשבות המצב בשוק, סקאוטינג מדוייק ולא מחופף, ראייה ארוכת טווח, התוויית סגנון משחק שיתאים ל-DNA של המועדון (כמו סנגנון משחק מוקנה ומובנה בברצלונה), השקעה כספית נכונה, הקפצת שחקנים ממחלקת הנוער וכדומה. זוהי התוויית דרך. בינתיים, נכון לעכשיו נראה שמכבי תל אביב תעתה ביער הזה ואיבדה את הדרך. אם לא תתעשת ותתאפס על עצמה, גם העונה הזאת תיזרק לפח בטרם אפילו החלה.