ענפים אחריםענפים נוספים

מהמלחמה בעזה לאליפות אירופה: אלוף ישראל דביר גל מדבר

הוא סטודנט ובעל עסק שנאלץ להתאמן עם שקי חול מאולתרים בעזה לפני שהפך לאלוף ישראל (עד 77 ק''ג). באליפות אירופה הוא מצפה למדליה ומכוון כבר לאליפות העולם: ''כבוד גדול והשראה עבורי לייצג את ישראל''

לקראת אליפות אירופה ב-MMA שיוצאת לדרך היום (שלישי) בסרביה שוחחנו עם דביר גל, בן 26, אלוף ישראל ב-77 ק"ג בוגרים ב-MMA. דביר מחזיק בחגורה שחורה בג'יו ג'יטסו תחת עידו פריינטה, התחיל בגיל 14 להתחרות עד גיל 18. הוא החליט להתגייס לקרבי ליחידת דובדבן, כאשר תוך כדי השירות עדיין התחרה בג'יו ג'יטסו בעיקר בימי חופש ורגילה בסופ"שים, בעיקר בתקופת הסדיר ובקבע.

גל זכה במדליית ארד באליפות העולם בג'יו ג'יטסו ב-2022 כחלק מנבחרת ישראל ומגיע עם הרבה ניסיון לאליפות, כאשר בשעות הפנאי הוא גם מדגמן. כבר מה-7 באוקטובר גויס בצו 8. בזמן המלחמה היחידה ספגה רקטה בזמן שהם היו ברחובות בזמן אימון בשישי צהריים שקט עם המשפחות. הירי כמובן הכניס את כולם למצב כוננות והוא גם טיפל באזרחית שנפצעה. החזרה הביתה מהמלחמה הייה מורכבת. כסטודנט להנדסת תעשייה וניהול בשנקר שנה ב' פיגר בחומר והאקדמיה לא באמת עזרה בהשלמת החומר, תחושה מאוד קשה.

גם בכל הנוגע לחזרה לשגרה ברמה האישית, לקח הרבה זמן לקבל את המצב ושהחיים הם בסדר וממשיכים, הציפייה מאוד גבוהה ליצור קשרים. הוא ברח המון לאימונים כדי ליצור לעצמו שקט. הצבא לא באמת תמך בחזרה לשגרה והתחושה שלו הייתה שכל העשן התפזר ולא היה מי שבאמת עזר נפשית, אבל לבסוף דביר הצליח להתאפס על החיים כמה שניתן. כבעל עסק פרטי, המשמש כמאמן הראשי של מועדון 217 (סניף UFC GYM בתל אביב), המאמנים שתחתיו המשיכו את המכון כרגיל וניסו לשמור על שגרת אימונים כמה שאפשר. הייתה ירידה, אבל הצליחו לעבור את זה. כעת, המלחמה גרמה לאנשים לנסות דברים חדשים וגם בקטע של הגנה עצמית. לכן, יש עלייה מסוימת בכמות הנרשמים שרוצים ללמוד הגנה עצמית ואומנויות לחימה, MMA בפרט.

בחצי הגמר התחרה מול עידו ברוס למרות שעדיין היה תחת צו 8, ניצח את הקרב בבריח יד והעפיל לגמר. התאמן עם שקי חול כשקי אגרוף לקרב בחצי הגמר שעדיין היה בעזה. בגמר היה אמור להילחם מול אורי שמואל שנפצע ולכן התחלף היריב כשבוע לפני הקרב לשלומי וקנין. השניים התאמנו ביחד לא מעט פעמים בג'יו ג'יטסו ולבסוף גל ניצח בהחלטת שיפוט אחידה. לראשונה, דביר הזמין קרובים שלו לאירוע וזה קצת הלחיץ אותו, אבל ברגע שנכנס לכלוב הוא ידע שליריב אין סיכוי, ידע ש"אם ינסה להפיל אותי אני אדע להתמודד, ובעמידה אני יותר טוב ממנו". הציפייה להשיג מדליה באליפות אירופה ולהגיע במוכנות גבוהה יותר באליפות העולם באוקטובר. הוא מאמין שילמד את היריב בתחילת כל קרב ומשם ידע איך להתנהל.

דביר גל באימון המאולתר בעזה (צילום פרטי)

איך אתה מרגיש לייצג את מדינת ישראל באליפות שכזאת? 

"לייצג את מדינת ישראל זה תמיד משהו שהוא מעורר השראה אצלי, במיוחד בימים כאלה שאנחנו במצב מלחמה. לייצג את המדינה – זה לא רק לייצג עכשיו ברמה הספורטיבית, אלא ממש ייצוג כמו שגריר. להראות את הפנים היפות, להראות את הספורטיביות שיוצאת מישראל. כמובן זה יבוא לידי ביטוי בכך שאלחץ יד, להתנהל בצורה ספורטיבית לכל יריב שיבוא ויהיה מוכן לעלות מולי. באופן כללי, ההתנהגות והייצוג שלנו במהלך האליפות בסרביה יגידו הרבה לאנשים שלא יודעים מה זה ישראל ומה אנחנו ומה הכוונות שלנו, אז בעיניי זה כמו שליחות מאוד גדולה. זה כבוד ענק".

עד כמה זה שונה לייצג את המדינה בתקופת מלחמה?

"אני חושב שהפעם ההבדל הגדול הוא שבעוד שהפעם אתה מרגיש שמונחת עליך איזושהי משקולת שהיא לא באמת משקולת, אלא אתה באמת מראה את הפנים של מה של מי שאתה, אבל הפעם במקום לקחת את זה כמובן מאליו, אתה דווקא צריך להראות את זה וצריך לתת דגש קצת לנראות ולהתנהגות. לתת איזשהו אקסטרה שאתה בד"כ לא נותן, שאתה לוקח כמובן מאליו. הפעם אתה גם צריך להראות את הפנים היפות, בידיעה שיראו את זה".

דביר גל (צילום: יפעת ירושלמי, איגוד ה-MMA בישראל)

ספר לנו קצת על אירוע הטיל והתקרית עם יחידת זיהוי הגופות שלך. מה לגבי מחנה האימונים שעשית לחצי גמר בזמן השהייה בעזה?

"אני אדבר על קודם כל על מחנה האימונים שעשיתי. לא עשיתי מחנה אימונים אלא מכורח הנסיבות. אני והצוות שלי היינו בעזה ולי בתוכניות היה כמובן לצאת בחיים ולהמשיך את החיים כאילו אין סכנת חיים שנשקפות לנגד עיניי. יש לי חבר שעושה אגרוף קלאסי, לא ברמה מקצועית, אלא ברמה חובבנית. לקחנו שק פק"ל שזה בעצם שק מלא בחול, שאתה עושה את זה בדרך כלל בעמדת ירי והגנה. פשוט החלטנו לשים את זה ולהשתמש בכפפות טקטיות שאיתם אתה נלחם, ובעצם החלטנו לעשות כמו באימון – תלינו את השקים האלה או החזקנו אותם. התחלנו לתת עליהם אגרופים, לזוז ולתת. לשמור על עצמנו. זה היה מאוד מאוד מעניין, וזה כמובן היה בשהייה שלנו שם וברגעים המתים. זה באמת יצא כשהיה הפסקת אש, ככה לי זה באמת היה פחות אינטנסיבי  וככה בעצם התכוננתי, ברמת העמידה שלי, לקראת החצי גמר.

"לגבי התקרית של זיהוי הגופות, הייתי בצוות שהוא תחת חטיבה 551 בגדוד יחמ"צ. כחלק מהמשימה שלנו בג'באליה, מצאנו בתחילת הלחימה שם גופות של חטופים. מיד אחרי שמצאנו את זה היה הייפ מאוד גדול בארץ ממה שגילינו. החטיבה קיבלה אישור להמשיך לחפש גופות של חטופים וקיבלנו אינדיקציה שממש בסביבתנו יש איזשהו קבר אחים שנמצא בסביבה שלנו. זה לא היה בהכרח קבר אחים שהוא רק לחיילים, חטופים או גופות חטופות, אלא ממש של גם חבר'ה פלסטינאים. זה לא בית קברות שאתם יכולים לדמיין שהכל מסודר, אלא פשוט עשו חור, חפרו באדמה וזרקו לשם לא מעט גופות של פלסטינים ושל חטופים. כחלק מהמשימה הזאת, אנחנו אבטחנו את היחידה המיוחדת שעושה את זה, חופרת באדמה ומוציאה משם את הגופות.

"הייתה להם עבודה אינטנסיבית לאורך כל הלילה. זו עבודה מאוד קשה, זה חפירה באדמה. אם לא בהכרח יש לך איזשהו מכשיר שעושה את זה, אז אתה ממש חופר עם הידיים ועם את חפירה, זה מאוד קשוח. הם נאלצו לעבוד כל הלילה כדי שלא יראו ופתאום, כשהם זלגו קצת מהזמן בלילה, עלה האור והם לא הספיקו להתקפל. אני עליתי לשמירה עליהם, ופתאום משום מקום, משהו כמו 50 מטר ממני, נופלות שתי רקטות, ממש על הראש שלהם. אתה רואה פצועים, כולם משתגעים. כל מה שאתה חושב על איך לא קיפלת לפני הזריחה שלא יראו אותך לפחות, שזה יהיה יותר מוסתר. זה היה סיפור מאוד מאוד חזק אצלנו של כוננות עם שחר ולהיות ערניים כל הזמן והאיום. גם אם לפעמים אתה לא מרגיש את האיום, הוא תמיד יכול להגיע".

דביר גל (צילום: יפעת ירושלמי, איגוד ה-MMA בישראל)

מה הציפיות והשאיפות שלך מהאליפות הקרובה? 

"הציפייה הגדולה היא לקחת מדליה, לעמוד בפודיום ולהראות את הדגל במקומות הגבוהים. כמובן שמקום ראשון  זה היעד, אבל גם מקום שלישי ושני זה משהו שהייתי לוקח אותו גם בדיעבד וגם במחשבה של עכשיו, גם בתנאים שהצלחתי להתכונן לקראת התחרות הזאת".

מי היה המודל לחיקוי שלך בתחום כשהיית ילד

"לא היה לי איזה מישהו שהוא ממש מודל לחיקוי. אני יותר אוסף אנשים ולוקח משהו מכל מקום, שואל אותם.. כמובן שהמאמן שלי עידו פריינטה היה לו איזשהו חלק בדבר הזה. היום אני חי כזה  אמרתי לעצמי שאני אכנס לעולם ה-MMA, כי אם לא עכשיו אז מתי? הייתי אומר שאני לוחם שלוקח התנהגויות וטכניקות מכל מיני לוחמים. אין לי אחד שהוא מודל לחיקוי שאותו אני לוקח וגם לומד את הטכניקות שלו. אני לוקח מכל אחד את הדברים הטובים שיש בו ומשלב את זה למשחק שלי".

מה תגיד לילד צעיר שחולם להיות לוחם?

"קודם כל הייתי ממליץ לו להתייעץ עם האנשים הקרובים אליו, אלה שאוהבים אותו ברמה האובייקטיבית, 2-3 חברים שהוא סומך עליהם. הדבר הראשון והכי חשוב זה כמובן המשפחה, גם שזה ספורט שלא תמיד ההורים שמחים שהילד נדחף אליו. הם רואים את החלק האלים שיש בדבר הזה, אבל גם יש בספורט הזה המון דברים של משמעת ורצון עצמי כי להבדיל מספורט אחר, זה ספורט אישי. כל דבר שאתה עושה הוא בא מעצמך, מבפנים, אז כל דבר שאתה עושה, אתה עומד מול המראה ושואל האם אני יכול לדחוף את עצמי ברמה האישית, כי אף אחד אחר לא יעשה את זה. אני מתאים את עצמי לתנאים של הספורט הזה, כי זה לא ספורט קבוצתי. זה ספורט אישי. אתה הבן אדם, אתה היעד, אותך באים לראות. מה שהייתי ממליץ זה קודם כל להיות אמיתי עם עצמך. להגיד לעצמך אם אתה היית יכול לשאת את המשקל ולהקריב".

דביר גל (צילום פרטי)

איך הפלטפורמה של האיגוד עוזרת לך מקצועית?

"האיגוד  רק השנה קיבל הכרה באיל"ת, וכאיגוד מתחיל הוא כבר עובד ברמה המקצועית ביותר. אני הייתי באיגוד הג'יו ג'יטסו לפני זה שהוא מוכר על ידי איל"ת והייתי כמה שנים שם. לכן אני יכול לעשות את ההשוואה ומה שאני יכול להגיד על איגוד ה-MMA, שהוא עובד ברמה המקצועיות כבר בשנים הראשונות שלו. זה אומר שרואים שהמקצועיות עומדת לנגד עיניהם. לא מנסים להכניס או להשאיר אנשים שכבר היו והופיעו, ממש לא. הם אומרים, מי שמנצח הוא זה שהולך לייצג, וככה זה מתנהל. אז ברמה של התמיכה יש כל כך הרבה אנשים שנרתמים למשימה. ככה שאתה מרגיש מאוד בנוח עם המאמנים שנמצאים שם ולהתייעץ איתם, וגם אם זה מישהו שהתחרית מולו, פתאום אחרי התחרות אותם אנשים שבעצם מייצגים את המדינה בעצם המשחק הראשוני הוא רק מי מייצג את המדינה, ומשם כבר כולם תורמים ועוזרים. זה נהדר שיש פלטפורמה ושאיל"ת הכירה סוף סוף ב-MMA כספורט תחרותי".

מה אתה חושב על התפתחות התחום בארץ?

"התחום תופס מאוד תאוצה, למרות שהוא מוכר שנים אחרי שנים. אין אחד שלא מכיר את ספורטאי העילית שנמצאים, בין אם זה בנים ובין אם זה בנות. זה ברמה התודעתית, אני חושב שהבעיה היא שיש בארץ כדי לשמור את העניין הזה – הפרש השעות עם ארה"ב מאוד מונע מאנשים להתעניין בדבר, כי יש המון אירועים ואתה יכול לראות שלא רק בארה"ב, יש לך ליגות מאוד חזקות באירופה וליגות מאוד יפות גם באסיה. אנשים מדברים על זה, מכירים את האנשים. לומדים את זה, אתה יכול לראות את זה גם בארץ כי פתאום יש לך המון מכונים שנפתחים בשביל הלוחמים המקצועיים. יש לוחמים  צעירים ומתחילים לפתח. יש כיוון, זה לא כמו שפעם לא היה כיוון ולא ידעו מה לעשות. היום הדרך מאוד ברורה מההתחלה – מה צריך לעשות, מה ההקרבה ויותר מזה, היום יש לך הכרה מהציבור. אם אתה מספיק כוכב ומספיק מבין את העניינים, אתה גם יכול לעשות מזה כסף, להחזיק את עצמך עד שתגיע לחוזה מכובד מאוד".

מה השאיפה שלך כמקצוען בקריירה?

"כרגע השאיפה שלי זה לראות את אליפות אירופה ואחר כך אליפות עולם, ומשם הדברים יתגלגלו. אני לא מסתכל יותר שנתיים-שלוש קדימה, אלא רואה את האליפויות הקרובות שיש לנו. אם אני אקח משם במקומות הראשונים, הדברים ישתנו. אם לא ניקח, אז זה ילך למקום אחר. אנחנו צריכים לראות כל יעד, אחד אחרי השני".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button
ישראל ספורט

FREE
VIEW