“לא הייתי מרוכז בכדורגל, אבל מכבי חיפה לא הסכימו שאעזוב”

אחרי שסיים את דרכו במכבי חיפה כשנתיים לאחר שהצטרף לירוקים כרכש היקר בתולדות המועדון (2.5 מיליון יורו), אמש (שלישי) התראיין מתיאס נהואל ל”אס” הספרדי והתייחס בהרחבה לתקופתו בישראל. בימיו במדים הירוקים, נהואל בן ה-29 כבש שלושה שערים ב-24 הופעות בכל המסגרות.

נהואל אמר: “עכשיו באמת שבסדר. זו תחושה שונה, אני עם המשפחה שלי אחרי שהייתי רחוק מהם הרבה זמן. מאז שהגעתי לישראל, בעקבות המעבר מיאגלוניה, הייתי מנותק מאשתי ומהילדים. זו הייתה סיטואציה קשה ומורכבת, כי אני איש מאוד משפחתי ולקחתי את זה קצת קשה. אבל זהו, משאירים את העבר מאחור ומסתכלים קדימה, לקראת משהו גדול שמתקרב ואני מאמין שיסתדר על הצד הטוב ביותר. בשלושת השבועות האחרונים הייתי מחוץ לסגל, אבל נהגתי כמקצוען ועבדתי קשה מעבר למסגרת של המועדון. התאמנתי עם הקבוצה, אבל ייקחו לי עוד שבוע-שבועיים כדי להיות בכושר משחק מלא יחד עם כולם, ואני מקווה שזה יקרה בהקדם”.

שחקן ההתקפה הוסיף: “המילה הראשונה שעולה לי בראש כרגע היא הקלה. הקלה, כי כשהגיעה ההצעה הייתה הפסקת אש במדינה ולכן עברנו כולנו – גם אני וגם המשפחה. הגענו לשם כרגיל, וכמה ימים לאחר מכן הפסקת האש הסתיימה. זה היה די מסובך, כי אמרו לי משהו אחד או הבטיחו לי שהבעיות עם מדינות מסוימות הסתיימו, וזה פשוט לא היה ככה. הכל היה קצת כאוטי, הגעתי עם המשפחה ופתאום כל הציפיות שלי השתנו. נחתתי וראיתי שהמציאות לחלוטין שונה. החלטתי שזה לא מקום מתאים עבור המשפחה והילדים שלי. החלטתי להישאר לבד, אבל בראש שלי כבר לא חשבתי רק על כדורגל – חשבתי על המשפחה והילדים, על כך שיהיו בריאים ובטוחים מכל סיטואציה שעלולה הייתה להתרחש שם”.

על ההגעה שלו למכבי חיפה בספטמבר 2024, סיפר נהואל: “שלושה ימים אחרי שהגענו שהינו במלון, ופתאום התקשרו לבקש מאיתנו לעבור למלון אחר כי האזעקות וההפגזות עומדות להתחיל. מכות אש. זו הייתה מכה קשה גם לי וגם למשפחה. אמרתי לאשתי שאני חייב להגן עליהם, והדרך להגן עליהם הייתה שהם יחזרו לספרד וימשיכו בשגרה שלהם שם. זה היה קשה כי נאלצתי להישאר שם לבד, וזה לא פשוט. כשאתה אבא ויש לך ילדים ואישה, להתרחק מהאנשים שאתה הכי אוהב בעולם זה כואב מאוד, ואתה כבר לא מרוכז ב-100% בכדורגל – המחשבות שלך כבר נמצאות במקומות אחרים”.

עוד הוסיף הספרדי-ארגנטינאי: “זה היה סבל מנטלי מתמשך עבורי, כי לא הצלחתי לצאת מהלולאה הזו של להיות במדינה שחווה קונפליקט יומיומי וקורים בה דברים מאוד לא נעימים, שאני לא תומך בהם. אני לא תומך בשום פוליטיקה, אני לא אוהב מלחמה, לא אוהב לראות דם ולא אוהב לראות אנשים מתים. בראש שלי ניסיתי להבין למה כל זה קורה, הרי העולם יכול להיות הרבה יותר טוב אם תהיה בו יותר ערבות הדדית. למה כל כך הרבה מוות? למה כל כך הרבה פצצות? למה? הראש שלי פשוט לא היה יכול להיות מרוכז בכדורגל, היו יותר מדי דברים אחרים שראיתי מבחוץ. בגלל זה הגיעה הפציעה, ובגלל זה חיפשתי בחלון העברות של החורף לעזוב את חיפה ולעבור לקבוצה אחרת. כשעוברים לשחקן דברים כאלה בראש, זה אומר שהוא לא מרגיש בנוח במדינה ושמשהו עובר עליו עם כל הבעיות האלו”.

על המלחמה, אמר נהואל: “אני לא תומך בשום צד פוליטי. אני בעד שבעולם תהיה ערבות הדדית, שעזרים זה לזה ושלא יהרגו אחד את השני. היה קשה לראות את זה מקרוב. אני מודה לאלוהים שהפרק הזה מאחוריי. עכשיו אני מתחיל עידן חדש ופרק חדש בקריירה שלי, שבו אני רוצה להסתכל קדימה ולשכוח את כל מה שעברתי. למה לא עזבתי לפני? ניסיתי לעשות את זה דרך המועדון, שיעזרו לי למצוא פתרון בחלון העברות. אפילו הבאתי למועדון הצעה מקבוצה פולנית – הצעה מכובדת שבה רצו לרכוש אותי – והמועדון סירב. כבר אחרי השנה הראשונה רציתי לשנות אווירה, רציתי יעד חדש, אבל המועדון השאיר אותי. התפיסה שלהם הייתה להשאיר אותי שם. אבל כן, השאיפה שלי תמיד הייתה לעזוב. אפילו הבאתי להם הצעות כדי שזה יקרה והם לא שחררו אותי. זה נגרר עד לחלון של ינואר האחרון, אבל הראש שלי כבר לא היה מרוכז ב-100% בכדורגל”.

עוד הוסיף: “אני חושב שסיפקתי למכבי חיפה את כל הכלים והבאתי להם את ההצעות, מה שנקרא. זה לא שלא אמרתי למועדון שאני רוצה לעזוב, כי הבאתי הצעות בפועל, והמועדון התעקש בעמדה שלו שהוא לא רוצה שאשתחרר. אבל זו אמת שאם המועדון רואה שהשחקן לא מספק סחורה, שהשחקן פצוע, שהוא לא נמצא עם המשפחה שלו והוא עוד מביא לך הצעות לעזוב ואתה לא משחרר – זה מוכיח שהמועדון לא בא לקראת השחקן ולא עזר לו במה שהוא ביקש באותו רגע. אבל בסדר, זה מה שהיה ואני לא רוצה לחזור ולהתעסק בעבר”.

על התחושות האישיות שלו בישראל: “בהרבה מקרים היינו באמצע אימון ונדרשנו לתפוס מחסה במרחב המוגן. אחר כך, כשהגעתי הביתה – גם באימונים וגם בבית – כשיש אזעקה הייתי חייב להיכנס למרחב מוגן. המקומיים התמודדו עם זה טוב יותר, אבל עבור זרים שלא חוו סיטואציות כאלה בחיים, זה קשה מאוד. אתה לבד, נמצא בחוסר ודאות מוחלט לגבי מה שעומד לקרות, תוהה אם משהו ייפול לך על הבית ולא תראה יותר את הילדים שלך, את אשתך, את ההורים או את האחים… חייתי בחוסר ודאות בכל רגע נתון. התמודדתי עם זה על הצד הטוב ביותר שיכולתי, אבל זה היה קשה וזו חוויה שאני לא מאחל לעצמי לעבור שוב”.

על ההתמודדות של הישראלים עם המצב: “האנשים שם מתייחסים לזה בטבעיות, הם רגילים לזה. אבל כמו שאמרתי קודם, עבור מי שמגיע מבחוץ אלו בעיות, ואני רואה אותן כחמורות מאוד. אלו נושאים פוליטיים שאינני רוצה להיכנס אליהם, ואני גם לא מבין את לעומק הבעיות שיש ביניהם, אבל מה שבטוח הוא שזה גורם להמון מוות. המון חפים מפשע משלמים את המחיר, אני לא מסכים עם זה ומייחל לכך שיגיעו כבר להסכמה וישימו לזה סוף, כי אם נמשיך בדרך הזו – העולם הוא חרא של מקום. העזיבה שלי? הגענו להסכמה הדדית. זו הייתה החלטה שקבלנו יחד לאחר שיחות פתוחות ומכבדות. שני הצדדים הבינו שאחרי מה שקרה בחודשים האחרונים, זה הפתרון הכי טוב. הם שחררו אותי בחינם, עזבתי עם כרטיס השחקן ביד, וכעת אני פתוח לחוויה חדשה. אני צריך לחזור לחייך, וזה קורה כשאני משחק כדורגל”.