לאה פולונסקי: “ממליצה לצאת למכללות, זה פותח המון דלתות”

ביום שני בבוקר תחל השחיינית האולימפית של ישראל לאה פולונסקי להתחרות באליפות אירופה בשחייה פריס 2026, עם משחה השליחות 4×200 מטר חופשי, כאשר המשחה החזק ביותר שלה – 200 מטר מעורב אישי – יוצא לדרך ביום שישי בבוקר. בגיל 24 ועם אח שגדול ממנה בשנה וחודשיים – רון, שאף הוא שחיין אולימפי, פולונסקי היא השחיינית הישראלית הראשונה שזכתה במדליה באליפות המכללות של ארצות הברית.

אלופת אירופה (בלגרד 2024) ושותפה לשיא הישראלי במשחה שליחות 4×200 מטר, סגנית אלופת אירופה (בלגרד 2024), זוכת מדליית ארד באליפות המכללות של ארצות הברית (2025) וזוכת מדליית ארד באליפות אירופה לנוער בשחייה (קאזאן 2019) במשחה ל-200 מטר מעורב אישי. שיאנית ישראל במשחה ל-200 מטר פרפר ובעבר שיאנית ישראל במשחה ל-400 מטר מעורב אישי. אלופת ישראל במשחים ל-100 מטר פרפר, 200 מטר פרפר, 100 מטר חזה, 200 מטר חזה, 200 מטר מעורב אישי ובמשחה ל-400 מטר מעורב אישי. שנתיים לפני שתנסה להגיע לאולימפיאדה שנייה ברציפות, היא התייצבה לריאיון מיוחד עם ישראל ספורט.

מה סדר היום בתקופה הקרובה לתחרות?

“דומה לסדר יום רגיל, רק שמנסים להכניס קצת יותר מנוחה, קצת יותר שעות שינה בלילה, ולא יותר מדי פעילות מחוץ לאימונים. עדיין יש לנו אימון אחד או שני אימונים ביום – אימון בוקר, ואז יש כושר בחדר כושר, ארוחת צהריים, שנ”צ לרוב, ואז אימון אחר הצהריים, ארוחת ערב… ואז לפעמים הולכים לראות את השקיעה, או הולכים לקנות איזה קינוח או משהו כזה. זמן איכות קצת עם החברים פה לקבוצה שנשארים פה. כשיש אימון אחד, אז לפעמים נוסעים הביתה לראות קצת את המשפחה, קצת חברים מהבית. ממש דומה לסדר יום רגיל, רק שמנסים להכניס יותר מנוחה”.

עד כמה ספורטאי תחרותי מקריב מהחיים האישיים שלו לטובת הספורט?

“אני חושבת שהרבה, אבל בסופו של דבר זו הקרבה שכל אחד מודע לה, וזה לא אומר שאין תמורה להקרבה הזאת. בסופו של דבר, אם יש את האפשרות להגיע למכללה ולהשיג תואר, להיות על מלגה, לחוות עולם, לטוס למדינות שונות. זה כן קשה שאין את השגרה של אנשים שהם לא ספורטאים, אבל זו שגרה אחרת, והיא גם כיפית, מאתגרת ומיוחדת”.

האם הלימודים במכללה עזרו לך לקריירה?

“הלימודים במכללה ממש עזרו לי לקריירה. אני חושבת שלהיות במקום שהתוכנית שחייה מובנית בתוך תוכנית הלימודים – זה ממש עזר. זה גם עזר לדעת שאני עושה תואר תוך כדי השחייה, ואני לא כאילו עוצרת את החיים שלי בשביל להמשיך לשחות. שם כולם עושים אותו דבר, אז כולם נמצאים באותה סירה. יש המון חברים מהקבוצה, שזה ממש נחמד – כשאתה מגיע למקום חדש ואתה לא מכיר אף אחד, אבל ישר יש לך חברים, כי יש לך לפחות את החברים בקבוצה. אני גם חושבת שלהיות ספורטאית בקולג’ זה ממש עוזר. זה מביא המון מוטיבציה, כי המנטליות האמריקאית ממש שונה. גם להתחרות על בסיס קבוע, כמעט כל שבוע – זה נותן ביטחון ומלמד המון דברים על עצמך ועל היותך ספורטאית”.

האם את ממליצה לספורטאים לנסוע למכללות?

“בהחלט. אני לא אומרת שזה היה קל – זה היה ממש קשה בהתחלה, במיוחד בשנה הראשונה ובסמסטר הראשון הייתי ממש בשוק. אבל נראה לי לצאת מאזור הנוחות זה עוזר, וגם זה פותח המון דלתות והמון אפשרויות. אני חושבת שזו חוויה שממש שווה וכדאי לחוות”.

מי הייתה מודל לחיקוי עבורך בתחילת הדרך?

“השחיינית שראיתי בה מודל לחיקוי בתחילת הדרך הייתה קטינקה הוסו. היא הייתה שחיינית עולם ב-200 מטר מעורב, שזה בעצם המשחה שלי. היא מהונגריה, וגם קראו לה ה-‘Iron Lady’, אם אני לא טועה. בעצם היה עליה שהיא מתאמנת ממש קשה, והיא הייתה שוחה ממש מהר בתקופה שהתחלתי לשחות. אני חושבת שהסתכלתי עליה בהערצה, במיוחד בגלל שהיה לה שיא עולם במשחה שלי. היא שחתה את המשחים שאני שחיתי, והיא עבדה ממש קשה. זה פשוט היה משהו שרציתי לשאוף אליו ולהגיע לאותו דבר”.

מה המטרות שלך באליפות אירופה?

“אני רוצה לחזור לשיאים שלי ולשבור אותם, זו המטרה הכי חשובה לי. מן הסתם להתקדם כמה שיותר שלבים: חצי גמר ולא יודעת… אם תהיה לי תחרות טובה ואני אשחה טוב ואכנס לאווירה, גם מדליה זו לא מילה גדולה”.

אנחנו מתקרבים למשחקים האולימפיים בלוס אנג’לס, עד כמה זו מטרה עבורך?

“אולימפיאדת לוס אנג’לס זה באמת משהו שאני מכוונת אליו. עכשיו שסיימתי את התואר, אז אני ממש ממוקדת בשחייה. אני חושבת שבשנתיים עכשיו זה יהיה כל הפוקוס על השחייה, ואני רוצה לראות מה אני יכולה להוציא מעצמי. המטרה היא להגיע לאולימפיאדה, אבל לא רק – גם לעשות שם דברים שלא עשיתי בפריס. כי בפריס בסופו של דבר הייתה קצת אכזבה מבחינתי. אז אני רוצה לראות מה אני מסוגלת לעשות בבמה כזאת, ולראות לאן אני יכולה להגיע”.

את מכוונת יותר לשיאים אישיים/ישראליים או להגעה לגמרים?

“אני חושבת שבתחרות כזאת יותר חשוב להגיע לגמרים. מן הסתם, כדי להגיע לגמר אצטרך להיות מאוד קרובה לשיאים שלי, אם לא לשבור אותם, כי הרמה בשחיית הנשים ממש עלתה בשנים האחרונות. אני חושבת שאם לא אתמקד בתוצאות, יהיה לי יותר קל להביא ביצועים מדויקים וטובים יותר, ולא להיכנס ללחץ של לשבור שיאים”.

את מתחרה במספר מקצועות וסגנונות. איך את והמאמן מחליטים על חלוקת האנרגיות ואיך עושים את ה’סוויץ”?

“המשחים שאני אשחה באליפות הם משחים שאני בדרך כלל שוחה: 200 חופשי, 200 פרפר ו-200 מעורב. אשחה גם 100 חופשי, אבל זה יהיה משחה כניסה לתחרות, כי זה לא ממש משחה אמת שלי. בסופו של דבר אלו משחים שאני מתאמנת עליהם כל השנה וכבר יצא לי להתחרות בשלושתם ברמה כזאת. זה טוב שיש לי משחים וסגנונות שונים, כי אם משחה אחד לא הולך טוב – זה לא אומר כלום על המשחה השני, אז זה עוזר. אנחנו לא ממש מחלקים אנרגיות. 200 מעורב זה המשחה המרכזי שלי, אבל בסופו של דבר לא הכל תלוי בי – זה תלוי גם בשחייניות האחרות. יכול להיות שבמשחים אחרים יהיה לי יותר סיכוי לעלות לגמר או להגיע למקומות גבוהים יותר. 200 חופשי ו-200 פרפר, לא נופלים מ-200 מעורב”.

את ואחיך רון גדלתם יחד במים, הגעתם יחד למכללות והוא מייצג את ישראל ברמות הגבוהות. איך נראית השותפות הזו?

“אני ורון גדלנו ממש מגיל צעיר יחד בנבחרת ישראל, ואפילו טסנו למכללות שהיו קרובות אחת לשנייה. זה ממש עזר לאורך כל הדרך. אף פעם לא הייתה לנו תחרותיות או משהו שלילי, תמיד תמכנו אחד בשנייה והיינו שם כאוזן קשבת. ראיתי בו מודל לחיקוי והערצתי אותו ואת העבודה הקשה שהוא עושה, והוא גם סופר חכם. היינו במכללה ממש טובה, וזה פשוט היה כיף שיש מישהו מהבית, רחוק מהבית, בכל שלב בדרך. אני ממש מודה ושמחה שיצא לי לחלוק איתו את כל הדרך שלי ואת כל השנים בנבחרת”.

המערכת במכללות ידועה כאינטנסיבית. איך המעבר לברקלי עיצב אותך כספורטאית וכאדם?

“כמו שציינתי מקודם, הדבר המרכזי היה היציאה מאזור הנוחות. גם מבחינת הלימודים, שזה ברמה ממש גבוהה, והיכולת לשלב את זה עם האימונים ועדיין להישאר בשיא. בנוסף, להתאמן בשנים האחרונות עם בנות ובנים בקבוצה שהם ברמה עולמית – מדליסטים אולימפיים ושיאני עולם. זה משהו שלדעתי דוחף אותך כל יום להיות הגרסה הכי טובה של עצמך ולהשתפר על בסיס יומי. זה מה שעזר לי לשיפור התוצאות ולצמיחה שלי כספורטאית”.

זכית במדליית ארד באליפות המכללות ב-2025 ב-200 מעורב. ספרי על התחושה להשיג זאת בגיל 23.

“כשזכיתי במדליית הארד באליפות המכללות בשנה שעברה, זו הייתה מטרה שהצבתי לעצמי כבר בשנה הראשונה בקולג’, ואני שמחה שיצא לי לעשות את זה ממש בשנה האחרונה שלי. זה היה חלום שמתגשם, לשחות לצד אלופות אולימפיות ושיאניות עולם, ופשוט לעמוד איתן על הפודיום. זה נתן לי המון ביטחון להמשך הדרך. אני מתרגשת ורוצה לראות איך זה מתבטא בבריכות ארוכות (ולא בבריכות יארדים). בשנה שעברה כבר היה שיפור בכיוון הנכון, ואני מקווה שזה ימשיך ככה עד לאולימפיאדה בלוס אנג’לס”.

התחלת את הדרך הספורטיבית דווקא בריקודים סלוניים. אילו כלים/תכונות לקחת משם לתוך השחייה?

“כשהייתי בריקודים סלוניים הייתי ממש צעירה. אני חושבת שזה כן עזר לי להתפתחות, לגמישות ולאתלטיות. אני לא חושבת שהמנטליות הייתה אז מעורבת בספורט כי הייתי קטנה, אבל זה כן עזר לי להיות יותר אתלטית. זה עוזר במים לשחות בצורה יותר איכותית ויעילה”.