כשהחלום חזק מהגעגועים: המסע של יונתן סבג לעבר החלום

המגן הצעיר יונתן סבג מבאר יעקב בחר בדרך מעוררת הערצה – ועשה את הצעד הראשון לעבר החלום הגדול באקדמיה בינלאומית נחשקת בספרד. הוא מראה לכל ילד שחולֵם להיות שחקן כדורגל מקצועי איך עושים את זה – באמת ובגדול. כשרוב בני גילו רק חולמים, יונתן כבר מגשים בימים אלו חלק מהחלומות.

בגיל 14.5 בלבד, יונתן עשה צעד שרבים רק מדמיינים לעשות. הוא עזב את הבית, המשפחה והחברים, ועבר להתאמן וללמוד באקדמיית הכדורגל FC Malaga City שבספרד. לא כי זה היה קל, אלא כי החלום שלו הרבה יותר גדול מהפחד. סיפורו האישי הוא הרבה יותר מכדורגל. זה סיפור על משמעת, התמדה, אמונה עצמית – ועל איך ילד יכול להפוך לדוגמה חיה לכל מי שמעז ללכת עד הסוף עם החלום שלו. נפגשנו עם יונתן לריאיון קצר, רגע לפני שהוא חוזר לשנה נוספת באקדמיה, ושאלנו את השאלות שכל ילד שחולם בגדול רוצה לשמוע.

איפה הכול התחיל?
“אני זוכר את עצמי בועט בכדור כבר בגיל צעיר. עם השנים שיחקתי במספר קבוצות בארץ. התחלתי במחלקת הילדים של באר יעקב, משם עברתי לבני יהודה ובהמשך לסקציה נס ציונה. בנס ציונה שיחקתי תקופה משמעותית, שהתפתחותי בה הייתה לא רק מקצועית, אלא גם מנטלית – התמודדתי עם אתגרים, למדתי להיות שחקן קבוצתי ולהבין את המשחק לעומק. המעבר ל־FC Malaga City בספרד היה צעד גדול ומשמעותי עבורי – וככל שעובר הזמן, אני בטוח שעשיתי את הצעד הנכון”.

מה תפקידך במגרש – ומה מייחד אותך?
“אני משחק בעמדת המגן – תפקיד שאני מאוד מתחבר אליו, גם מבחינה טקטית וגם מבחינת האופי שלי כשחקן. אני אוהב את השילוב בין אחריות הגנתית לבין חופש להצטרף להתקפה דרך האגף. אני מרגיש בנוח לשחק על כל הקו – לדעת מתי להישאר מאחור ולחפות, ומתי לפרוץ קדימה ולתמוך. ב-FC Malaga City האימונים ברמה גבוהה וכל שחקן לומד יותר מתפקיד אחד על המגרש אבל עמדת המגן זו העמדה שאני מרגיש בה הכי טבעי כרגע. היתרונות שלי הם מהירות גבוהה, משמעת טקטית, יכולת טובה באחד על אחד, נוכחות פיזית ויכולת להצטרף להתקפות עם תזמון מדויק. אני מביא הרבה אנרגיה למשחק ומקפיד להיות מחויב לאורך כל הדקות. מצד שני, אני עדיין עובד על שיפור הדיוק במסירות ובהגבהות תחת לחץ, קבלת החלטות מהירה יותר, ושיפור התיאום עם שחקני ההתקפה. מבחינתי – זה חלק מתהליך הצמיחה, ואני משקיע בזה יום-יום”.

לעזוב הכול מאחור בגיל 14.5 – זה צעד לא פשוט. איך הרגשת כשהבנת שאתה עוזב את המשפחה, החברים והבית כדי להתחיל חיים חדשים באקדמיה בספרד?
“המעבר לחו”ל בגיל כזה צעיר היה מהלך לא פשוט בכלל – אולי אפילו הכי מאתגר שעשיתי עד עכשיו. פתאום אתה מוצא את עצמך במדינה זרה, רחוק מכל מה שמוכר ובטוח: בלי ההורים שקרובים אליך פיזית, בלי החברים שתמיד היו שם, ובלי השפה שאתה מרגיש בה בנוח. הגעגועים לבית מגיעים בכל מיני רגעים – לפעמים בשקט של סוף יום, ולפעמים דווקא ברגעים שמחים, כמו ימי הולדת של בני משפחה, חגים, או אירועים חשובים בארץ שאתה לא יכול להיות בהם. כשאתה יושב מול מצלמה ורואה את כולם סביב שולחן חג או חוגגים אירוע – הלב מתכווץ. אין תחליף לחיבוק של אמא, למבט של אבא, או לשיחה קלילה עם סבתא, סבא והדודים.

“עם הזמן למדתי להתמודד – ואני אסיר תודה על התמיכה שאני מקבל מהבית ומהמשפחה המורחבת. אנחנו בקשר כמעט יומיומי – שיחות, הודעות, שיחות וידאו לפני משחקים. גם אם הם רחוקים פיזית – אני מרגיש את האהבה שלהם כל הזמן. הנוכחות הזאת, גם מרחוק, ממלאת אותי בכוחות – והיא זו שמזכירה לי בכל יום למה יצאתי למסע הזה, ולמי אני רוצה להחזיר יום אחד בגאווה. אין ספק ש-FC Malaga City זה מועדון שנותן מעטפת לא רק אימונים ברמה גבוהה גם תמיכה ואוזן קשבת שצריך. בכל זאת, אנחנו נערים מכל העולם וכולם מתגעגעים בצורה כזו או אחרת, והמועדון אכן תומך ומספק אוזן קשבת גם כשקשה”.

עם כל האימונים והמשחקים, איך אתה מצליח לשלב גם את הלימודים? זה לא קשה?
“אני לומד במסגרת של אקדמיה אמריקאית, והתוכנית מותאמת לשחקני כדורגל – עם גמישות בשעות שיכולה להשתלב עם האימונים, משחקים וטיסות לחו”ל. אבל חשוב להבין – אין דבר כזה כדורגל בלי לימודים. זה חלק מהתנאים פה. כל שבוע המורים מדווחים להורים איך אני מתקדם בלימודים, יש מבחנים, עבודות והגשות שצריך לעמוד בהן. מי שלא עומד בדרישות מתאמן פחות בשביל להדביק פערים , ואת זה אני לא מאפשר. לכן אני לומד גם בסופי השבוע. אני רואה את זה בתור חלק מהדרך שלי להצליח. בסוף, זה לא רק איך אתה בועט בכדור – זה גם איך אתה מתנהל, לומד ומתפתח כבן אדם”.

איך התמודדת עם מחסום השפה כשעברת לחו”ל? זה לא היה קשה?
“כשהגעתי – לא ידעתי מילה בספרדית, וגם האנגלית שלי לא הייתה מספיק טובה. הרגשתי מתוסכל לפעמים, כאילו אני נמצא בתוך בועה ולא מצליח לתקשר עם העולם סביבי. אבל עם הזמן – התחלתי ללמוד ספרדית. גם דרך שיעורים וגם פשוט דרך שיחות היום יום : מקשיב, שואל, מנסה, טועה ולומד שוב. בהתחלה השתמשתי לא מעט באפליקציות לתרגום – מה שהקל עליי משמעותית. על המגרש היה עדין מאתגר אבל יותר מובן , שפת הכדורגל היא שפה בינלאומית שמחברת בין כולם ולכן הסתדרתי טוב יותר. היום אני מדבר הרבה יותר טוב – בעיקר באנגלית – וזה שינה הכול. גם על המגרש אני מבין טוב יותר, וגם מבחינה חברתית – נהיה לי הרבה יותר קל להתחבר, לצחוק, להיות חלק. זה תהליך לא פשוט, אבל הוא לימד אותי שאפשר להתגבר על כל קושי – אם באמת רוצים”.

איך זה להיות מוקף בשחקנים מכל העולם? אתה מרגיש תחרות – או דווקא חברות?
“בהתחלה זה הרגיש קצת כמו תחרות – כולם רצו להוכיח את עצמם, אבל עם הזמן נהיינו כמו משפחה. יש אצלנו שחקנים מברזיל, ארה”ב, שוודיה, צרפת ועוד… דווקא בגלל שכל אחד מגיע ממקום אחר – למדתי מהם הרבה, לא רק על כדורגל, אלא גם על תרבויות אחרות ועל החיים בכלל. יש תחרות – אבל היא בריאה. בסוף, כולנו רוצים להצליח, אבל גם מפרגנים אחד לשני”.

מי המודל לחיקוי שלך, ואיזו קבוצה אתה אוהד?
“המודל לחיקוי שלי הוא דני קרבחאל מריאל מדריד – מגן שמשלב שקט, עוצמה, חוכמת משחק ונוכחות אמיתית על המגרש. זה בדיוק הסגנון שאני שואף אליו. בארץ אני מעריך מאוד את אלי דסה – מגן עם תרומה אדירה גם בהגנה וגם בהתקפה, שמראה מה זה להיות מקצוען ברמה הגבוהה ביותר. מבחינת קבוצות – ריאל מדריד זו האהבה שלי מאז שאני ילד, מועדון של ווינרים עם DNA של הצלחות”.

ומה החלום שלך?
“החלום הכי גדול שלי הוא לשחק באירופה, באצטדיונים ענקיים, מול קהל שמריע – ולייצג את נבחרת ישראל הבוגרת. אבל בשבילי זה לא רק חלום, זה כמו אש בלב – משהו שאני מרגיש כל יום, בכל אימון, בכל משחק. אני יודע שזה לא קל, ושהדרך לשם מלאה באתגרים, אבל אני מוכן לתת הכול – את הזמן שלי, את הכוח שלי, וגם כשקשה – לא לוותר. אני מאמין בעצמי. אני מאמין שעם התמדה, אמונה ועבודה קשה – אני אצליח. אני מקווה שיום אחד, ילדים אחרים – במיוחד אלה שעוקבים אחריי ברשתות החברתיות – יראו אותי ויאמינו שגם הם יכולים להגשים את החלום שלהם”.

היית ממליץ לשחקנים צעירים ללכת במסלול שלך?
“חד משמעית כן! אבל חשוב להבין – הדרך מאתגרת ולא מתאימה לכולם. יש ימים קשים, לפעמים מרגישים לבד, ולפעמים גם יש ויתורים. אבל אם אתם באמת אוהבים כדורגל, באמת חולמים להיות שחקנים – זו הדרך הכי מדהימה שיש. אני קם כל בוקר עם מטרה ברורה – להשתפר. כל אימון מקרב אותי לחלום שלי, וכל קושי רק מחזק אותי. מי שבאמת רוצה – יכול. זה מסע שדורש לב חזק, משמעת ואמונה, אבל זה גם מסע שמלמד אותך על עצמך, ונותן לך כוחות שלא ידעת שיש לך”.

בשביל יונתן, קושי זה לא תירוץ – זה קרש קפיצה. כשהלב של יונתן במגרש, אין דבר שיכול לעמוד מולו. לא הניתוק מהמשפחה, לא קשיי השפה, לא הבדידות. רק מטרה אחת ברורה שמובילה כל צעד שלו – להפוך לשחקן הטוב ביותר שהוא יכול להיות. בעוד כחודש הוא יעלה שוב על המטוס, לשנה שנייה באקדמיה הבינלאומית בספרד – מצויד בניסיון, בכוחות מחודשים, ובחלום שהולך ומתקרב למציאות. יונתן כבר לא רק שחקן צעיר שמנסה לפרוץ – הוא שם ששווה לזכור, לעקוב אחריו ולדבר עליו. לא כל אחד יכול להיות יונתן סבג, אבל כל אחד – ילד, הורה, או שחקן בתחילת הדרך – יכול ללמוד ממנו מהי משמעת, מהי נחישות, ומה זו אמונה אמיתית בעצמך. המסע שלו רק מתחיל – וכולנו נהיה שם כשהשם יונתן סבג יהפוך לגדול.