מכבי תל אביב נמצאת כעת בכושר אדיר לאחר פתיחת עונה רעה מאוד ויש שיגידו שזו פתיחת העונה הכי גרועה שלה אי פעם ביורוליג. ועדיין למרות פציעות וכמעט פיטורי עודד קטש, היא הצליחה לחזור מתחתית היורוליג ולהיות מרחק נגיעה מהפליי-אין. ותנחשו מה? יש לה על הנייר את הלו”ז הכי קל ביורוליג. מנגד, יריבתה העירונית, הפועל ת”א, רושמת את אחת מעונות הבכורה הטובות אי פעם במפעל. אבל היא עומדת בפני הלו”ז הכי קשה ביורוליג. אף אחת מהן טרם הבטיחה מקום בעשירייה וקיים סיכוי אפילו לדרבי בפליי-אין. אבל כדי להגיע לשם, גם לוני ווקר וגם ואסה מיציץ’ שעד כה רואים את הצוות המסייע שלהם רושמים עונה יותר טובה מהם, יצטרכו להופיע במאני-טיים ולהצדיק את הכסף הגדול שקיבלו.
נתחיל בצד הצהוב של תל אביב. הצהובים נמצאים בכושר פנטסטי כאשר הם ניצחו שבעה מתוך שמונת המשחקים האחרונים שלהם ומחזיקים במאזן 6:14 ב-20 המשחקים האחרונים שלהם. הם גם קבוצה לא רעה בקלאץ’. אבל לפני שנסתכל על הנתונים, צריך לזכור איך העונה הזאת התחילה. הצהובים פתחו את העונה במאזן 10:3, הכי גרוע שלהם אי פעם ביורוליג. עודד קטש היה על סף פיטורים, ולא פוטר לאחר שגם השחקנים וגם האוהדים מנעו זאת וזה, לצד החזרה הזמנית להיכל, היה בעצם הדבר הכי טוב שקרה לצהובים העונה.
ב-21 באוקטובר, היורוליג הודיעו שהמשחקים יחזרו לישראל ושתי התל אביביות יארחו בהיכל וכמובן, הצהובים היו הראשונים שאירחו בהיכל כשאירחו את וילרבאן ב-11 בדצמבר, אבל השינוי החל שבוע לפני כן מול ז’לגיריס קובנה שאותה היא הביסה בקובנה 65:83. זה בעצם היה ההתחלה של חמישה ניצחונות רצופים. וילרבאן במשחק החזרה להיכל, 84:92, ניצחון בדובאי 95:97 מסל ניצחון של אושיי בריסט עם 3.9 שניות לסיום, ניצחון על וולנסיה 82:85 וניצחון גדול בבלגרד על פרטיזן 87:112. כל זה נתן לקבוצה ביטחון שאפשר לשנות את העונה וזאת למרות שבמשחק לאחר מכן, לוני ווקר, מי שהיה עד לאותו רגע כוכב הקבוצה, נפצע בכתף ונעדר ליותר מחודש.
אבל מאז הכוכב של מכבי תל אביב זה לא ג’ימי קלארק, אלא הקבוצה כולה. הצהובים רשמו שלושה הפסדים רצופים בהפרש דו ספרתי לבאיירן מינכן, ברצלונה וריאל מדריד ושוב היו חמישה משחקים מתחת ל-50% הצלחה. ואז הצהובים שוב חזרו הביתה ושרדו מותחן ענק מול ז’לגיריס קובנה 97:100 בדרך לסוויפ עונתי על הליטאים. במשחק הבא, הצהובים הפסידו בפיראוס 100:93 לאחר קאמבק שכמעט הושלם מפיגור 24. הצהובים שוב חזרו להיכל וגברו על פנאתינייקוס 71:75 לפני שהפסידו בוולנסיה ואז שוב, הביטחון חזר ובגדול עם שבוע מושלם מול הבלגרדיות. הצהובים ניצחו את פרטיזן על הבאזר בהיכל מסל ניצחון של קלארק ושלושה ימים לאחר מכן גנבו ניצחון מול הכוכב האדום 82:83 בבלגרד.
לאחר מכן, הצהובים – במה שיתברר כמשחקם האחרון בהיכל עקב המלחמה העתידית עם איראן – גברו על באיירן מינכן 106:111 לאחר הארכה ולאחר פגרה של שבועיים, ניצחה במונאקו 86:91. לאחר הניצחון במונאקו, פרצה המלחמה, הדרבי בוטל, אבל הביטחון של הצהובים למרות הפסד במילאנו לא ירד. הצהובים חזרו לבלגרד והגיבו עם ניצחון חוץ בצרפת 85:89 על וילרבאן ושני ניצחונות גדולים השבוע על אלופת אירופה המכהנת פנרבחצ’ה 89:94 ועל דובאי לאחר קאמבק מפיגור 15, 100:104 לאחר הארכה. כמו כן, גם בניצחון השני על דובאי, בריסט הגיע בקלאץ ועם טיפ אין עם 0.9 שניות לסיום שלח את המשחק להארכה עם 88:88.
אבל לעלות למאזן חיובי של 16-17 לאחר שהיו שבעה משחקים מתחת ל-50% הצלחה זה ממש לא מובן מאליו, בטח שמכניסים את הפציעות לשחקנים מאוד משמעותיים: טיג’יי ליף גמר את העונה, איפה לונדברג נפצע בגיד האכילס אבל צפוי לחזור בעוד כשבועיים, וכמובן לוני ווקר כשהצהובים היו בתקופה נפלאה. ועכשיו כמובן, הקרע במינסקוס לגור לביא שגם הוא הפך לשחקן משמעותי ברוטציה של קטש. כפי שאמרתי, הצוות המסייע של הצהובים עם דגש על ג’ימי קלארק ורומן סורקין שרושמים את העונה הכי טובה שלהם בקריירה בליגה הטובה באירופה, אושיי בריסט, ג’יילן הורד ותמיר בלאט הם בעצם אלו שמחזיקים את הצהובים מעל המים ב-8 המשחקים האחרונים. בטבלה לפניכם הסטטיסטיקה שלהם:
כעת, כשהצהובים נמצאים במרחק של שני משחקים בלבד מחוץ לפליי-אין זה הזמן להסתכל על הלו”ז שנשאר לצהובים וליריבות שלה במאבק על מקום בעשירייה. כפי שאתם רואים בטבלה, הצהובים נמצאים כעת במקום ה-11. כשהם חזרו להיכל למשחק מול וילרבאן הם היו בשוויון על המקום ה-20 ביורוליג עם וילרבאן. לצהובים נשאר על הנייר, הלו”ז הכי קל ביורוליג, אבל אסור להסתכל עליו ככה. לפניכם מבט על הטבלה:
לא משנה מה, הצהובים לא יכולים לעבור את המקום ה-6, גם אם ינצחו עד הסוף. חמישה ניצחונות, בהתחשב במשחקים שמצפים לקבוצות מעליה בטבלה, אמורים לשים את הצהובים בפליי-אין.
ועכשיו במעבר חד ליריבה העירונית. החזרה לישראל, לשחק בהיכל ומול אלפי אוהדים בניגוד לסופיה, בולגריה, לא עשתה טוב להפועל תל אביב. בעוד הצהובים היו במאזן מושלם של 0-6 במשחקים בישראל (0-5 בהיכל, 0-1 בארנה בירושלים), האדומים מתל אביב היו במאזן 3-3 במשחקים בישראל (3-2 שלילי בהיכל, 0-1 בארנה), אבל הם נראו רע, ואפילו רע מאוד במשחקים שם. הפועל תל אביב בבכורה שלה ביורוליג אמנם מחזיקה במאזן 13:20, אבל מה שהכי בולט מלבד זה שאלייז’ה ברייאנט ודן אוטורו הפכו לכוכבי הקבוצה על חשבון ואסה מיציץ’ שהגיע לת”א בקול תרועה, הוא שאין בקבוצה שום זהות ישראלית.
האם ים מדר ותומר גינת הם ברמת היורוליג? כן בדיוק כמו שבצד הצהוב יש שלושה שחקני נבחרת שעושים המון עבור הקבוצה. פציעות בצד, מבחוץ, זה נראה שדימיטריס איטודיס שישנם שמועות שהכיסא שלו “רועד” כבר חודשים, לא סומך עליהם. השניים בקושי רואים 10 דקות למשחק ועם 3.3 נק’ בממוצע לערב. ואסה מיציץ’ לא בעונה גדולה – וזה בלשון המעטה, הצוות המסייע שלו, בדומה לסיטואציה של ווקר במכבי תל אביב, הוא זה שבעצם נותן את הטון, אבל אצל האדומים זה כל העונה, לא רק בארבעת המשחקים האחרונים, אבל לקראת הסוף נגיע להשוואה בין מיציץ’ לווקר.
להלן מבט על מה שהיה אמור להיות הצוות המסייע של מיציץ’, אבל בעצם הסיבה שהאדומים נמצאים בשישייה הראשונה והם כמובן אלייז’ה ברייאנט, דן אוטורו, ג’ונתן מוטלי, אנטוניו בלייקני וכריס ג’ונס העונה:
שני ההפסדים של האדומים סיבכו אותם מאוד גם במאבק על מקום בפלייאוף ובטח ובטח במאבק על מקום בפליי-אין. להלן הטבלה והלו”ז הכי קשה ביורוליג שנשאר לאדומים (פנאתינייקוס, אולימפיאקוס, פנרבחצ’ה, מכבי תל אביב ומונאקו):
בקיצור, האדומים הצליחו לסבך את עצמם בצורה מאוד אופיינית לקבוצה שלקחה תואר אחד מאז 1993. עם לו”ז כזה ובטח ובטח עם היכולת שהציגו השבוע בשבוע הכפול מול הספרדיות, הפלייאוף והפליי-אין בסכנה גדולה. לתת 118 נקודות לאחת הקבוצות החלשות במפעל כמו באסקוניה? בלי לזלזל, אסור שדבר כזה יקרה. ולמרות זאת, הפליי-אין והפלייאוף עדיין בהישג יד.
זמנם של ווקר ומיציץ’ הגיע
שתי הקבוצות רוצות שהעונה שלהן תתארך לפחות עד סוף אפריל ואפילו אל תוך מאי. כדי להגיע לשם שני כוכבי העל של הקבוצה יצטרכו להיות בשיאם. עד כה גם לווקר וגם למיציץ’ היו עליות ומורדות. להלן ההשוואה:
כדי להאריך את העונה, השניים יהיו חייבים להצדיק את הכסף האסטרונומי שהקבוצות שפכו כדי להנחית אותם פה (ווקר מרוויח 2.2 מיליון דולר לעונה, בעוד מיציץ’ מרוויח כ-6 מיליון דולר לעונה). ולגבי ווקר, נכון שהצהובים במאזן 1-3 למרות החזרה המאוד צולעת שלו, אבל מעבר לעובדה שהוא לוקח זריקות שהוא אוהב, בהתחשב באחוזים שלו, אי אפשר לא לשאול את השאלות הבאות: האם ווקר חזר מהר מידי מהפציעה? או לחילופין, כמה הפציעה בכתף משפיעה על הזריקה שלו?
הדרבי התל אביבי שישוחק בבלגרד ב-12 באפריל (אשמת האיראנים הארורים), צפוי להיות לוהט ועשוי להיות משחק על עונה שלמה עבור שתי הקבוצות. אני מאמין שבסופו של העונה שתי הקבוצות יאריכו לעצמן את העונה לפחות למשחק פלייאין וביום בהיר אפילו פלייאוף, אבל בשורה התחתונה, מסורת לא קונים בכסף.
