
הפציעות, התקופה הקשה בירוק וההצלחות: רמי גרשון מדבר
כשלושה חודשים לאחר שהודיע רשמית על פרישה, הבלם בן ה-37 התראיין לאתר הרשמי של מכבי חיפה והתייחס לרגעים הגדולים בקריירה, הפציעה שפגעה בו במדים הירוקים והמסקר לקראת העתיד. ריאיון פרישה מיוחד
לפני קצת יותר משלושה חודשים ואחרי קריירה מדהימה בת 18 שנים, רמי גרשון הודיע על פרישה מכדורגל לאחר שזכה בשלוש אליפויות במדי מכבי חיפה ובאליפות היסטורית במדי גנט. הבלם בן ה-37, שסיים את הקריירה עם 8 שנים במכבי חיפה נותר בתפקיד מקצועי במועדון – כחלק ממערך הסקואטינג. הערב (שני) פורסם ריאיון מיוחד עם גרשון בפודקאסט “גורמים במועדון” של הירוקים.
שלום רמי. איך עוברת עליך התקופה הזאת?
“כמו כל עם ישראל, רצים מאזעקה לאזעקה. הילדים בבית אז יש ‘אקסטרה עבודה’, אבל אנחנו חזקים ומקווים לזמנים טובים יותר”.
בוא נלך לשנים הראשונות בקריירה שלך. אחרי שעברת מראשון לציון לבלגיה, חווית שם שנים מטורפות. איך אתה זוכר את ההתחלה?
“השנה הראשונה הייתה קשה מאוד ברמה האישית. עברתי בבת אחת מבית ההורים, שם אמא דאגה להכל, לחיים עצמאיים במדינה זרה עם שפה זרה, בלי חברים. הייתי צריך לבשל ולדאוג לעצמי. הצלחתי לעבור את זה בזכות עזרה של ישראלים מקומיים והרבה עבודה מנטלית. מהשנה השנייה, כשהתחלתי לשחק בקבוצה אחרת, עליתי על גל והייתה תקופה יפה מאוד”.
בתקופות היפות בבלגיה חווית תארים והערצה עצומה, נכון?
“בהחלט. במיוחד שלוש השנים בגנט שבהן לקחנו אליפות היסטורית, שיחקנו בליגת האלופות ובליגה האירופית והגענו לשלבי הנוקאאוט. זו הייתה הצלחה גדולה ותהילה. במקביל שיחקתי גם בנבחרת וזו הייתה תקופה מדהימה של כדורגל”.

הבקעת גם שער בלתי נשכח במדי הנבחרת מול פורטוגל וכריסטיאנו רונאלדו. זה רגע השיא בקריירה?
“כשישאלו אותי על הרגע הכי יפה בקריירה, יש את האליפויות עם גנט ומכבי חיפה, אבל אם צריך להצביע על רגע אחד של 15 שניות – זה הרגע הזה. אני זוכר את ההבזק של הכדור ברשת, את הקהל ואת כל הספסל רץ אליי. זה היה רגע קסום”.
עשית את החגיגה הרגילה שלך? אומרים שאין לך מושג איך לחגוג שערים.
“נכון, גם במכבי חיפה השחקנים מסתלבטים עליי. לא כבשתי הרבה גולים, וכשזה קורה אני פשוט מסתכל ולא יודע מה לעשות, מרים ידיים וזהו”.
היית אהוד בבלגיה ברמה שמשפחות היו נוסעות שעות רק כדי להצטלם איתך, אפילו כשהיית כבר במכבי חיפה ובאת למחנה אימונים. איך אתה מסביר את זה?
“זה חלק מהתרבות האירופית. ברגע שהקהל מתאהב בשחקן הוא הולך איתו עד הסוף. היו משפחות שהיו נוסעות 10 שעות באוטו להולנד או למקומות אחרים רק כדי להגיד לי שלום. היו שנים יפות בבלגיה ואנשים העריכו את מה שעשיתי”.
כשקיבלת החלטה לחזור לארץ, היית “המלפפון החם” וכל הגדולות רצו אותך. בחרת במכבי חיפה, ספר על הקשר ההיסטורי של המשפחה שלך למועדון.
“זה מצחיק כי לא גדלנו כאוהדי מכבי חיפה, אבא שלי גדל בשכונת התקווה והייתה אהדה לבני יהודה בבית. אבל לאבא שלי תמיד היה משהו מיוחד עם מכבי חיפה כי כשהוא התגייס הוא שירת בטכני והתאמן עם הבוגרים של המועדון תחת המאמן מנצ’ל. בנוסף, כשעזבתי לבלגיה, הסתבר שמאחורי הקלעים מכבי חיפה כבר סיכמה על המעבר שלי אליהם עוד לפני שיצאתי לאירופה. לכן תמיד היה משהו בבית כלפי המועדון הזה”.

הגעת למכבי חיפה, והשנתיים-שלוש הראשונות לא היו קלות בכלל. איך חווית את התקופה הזו?
“זו הייתה תקופה קשה מאוד, גם ברמה האישית וגם הקבוצתית. שום דבר לא הלך. היה איבוד ביטחון טוטאלי, שלי ושל הקבוצה. בשנה השנייה והשלישית סבלתי מהרבה פציעות שריר חוזרות שלא אפשרו לי לייצר רצף. למשל, פציעה בבטן שהשביתה אותי לשמונה-תשעה חודשים. אלו היו שלוש שנים לא פשוטות, אבל אני שמח שהתגברתי על הכישלון הצורב הזה”.
ברגעים הנמוכים האלו, מה היה הרגע הכי קשה מבחינתך?
“היו כמה רגעים קשים, בעיקר אינטראקציות אישיות עם הקהל. כשחקן אתה מנסה להתעלם, אבל לפעמים אתה מרים את הראש ורואה אוהד שלך מקלל אותך וזה צורב. למדתי לקחת את זה בפרופורציה ולהבין שזה מגיע מלחץ”.
היה מקרה ספציפי עם אוהד שאתה זוכר?
“כן, אחרי משחק רע במיוחד שבו שרקו לי בוז, יצאתי החוצה וחיכה לנו אוהד. הוא בא אליי ואמר: “חיכיתי כאן כדי להגיד לך סליחה. הייתי ליד הגדר וקיללתי אותך, וראיתי שהסתכלת לי בעיניים והרגשתי רע. ראיתי שלמרות שלא היית טוב, השתדלת”. היו גם אנשים ברחוב שאמרו לי שהם מעריכים את זה שאני מנסה”.

שיחקת באותה תקופה פצוע, נכון?
“כן, לא הרבה ידעו אבל שיחקתי כל השנה עם זריקות ולא התאמנתי סדיר. זה היה מעמסה אדירה על הגוף והנפש. במועדון העריכו את זה מאוד כי ידעו שהיה לי קל להגיד ‘נפצעתי, אני לא משחק’, אבל ידעתי שהקבוצה צריכה אותי ושאין בלמים אחרים זמינים. הייתי צורח בחדר הלבשה מהכאב של הזריקה רק כדי לעלות לשחק”.
ואז מגיע ברק בכר, ואחריו שלוש שנים מדהימות. אבל לפני זה, יש לי כתבה מינואר 2021 שמעולם לא פורסמה: ‘רמי גרשון הושאל לבני יהודה’. אתה זוכר את זה?
“בטח. זה היה יום אחרי ‘דרבי המכות’ המפורסם. שנה לפני כן הלכתי לרב דוד מנהריה, והוא אמר לי: ‘אתה תבריא ואתה תביא ברכה לקבוצה’. ישבתי בבית בנתניה, צופה בדרבי, ויודע שלמחרת אני אמור לחתום בבני יהודה. אמרתי לעצמי: ‘איזו ברכה אני אביא לקבוצה אם אני עוזב?’.
ומה קרה בסוף אותו דרבי?
“פתאום התחילו המכות וראיתי שמרחיקים את כולם – עאיד חבשי, בוגדן פלאניץ’, עופרי ארד, סאן מנחם… אמרתי לעצמי ‘אין לקבוצה מגנים ובלמים, לא יתנו לי ללכת’. אחרי 10 דקות דודו דהאן שלח לי הודעה: ‘לילה טוב, רמי נשאר בקבוצה'”.

ומאז הפכת למה שכינו בחדר ההלבשה “הברכה” של הקבוצה.
“בדיוק. התחלתי לשחק והייתי טוב. החיבור עם הצוות השתנה. דולב חזיזה היה בא אליי ואומר ‘אתה הברכה שלנו’. גם כשלא פתחתי, הייתה אמונה שאם אני נכנס כמחליף כשאנחנו מובילים, לא נקבל גול. זה סיפור מדהים מבחינתי”.
הגענו לשלושת המחזורים האחרונים של הפלייאוף באותה עונה. היית חלק משמעותי מאוד שם.
“כן, בוגדן פלאניץ’ נפצע במשחק נגד הפועל באר שבע ונכנסתי במחצית. שיחקתי את המשחקים האחרונים והרגשתי חלק משמעותי מאוד מהזכייה”.
מה הרגשת באותו ערב של משחק האליפות מול באר שבע, אחרי כל המסע שעברת?
“אני לא אשקר, היה פחד. פחד שזה יישמט לנו מהידיים. אני שחקן שלומד לחיות עם הלחץ ולהפוך אותו לחבר, והלחץ באותו ערב הפך אותי למפוקס מאוד. אני זוכר את המשחק הזה ברמת ריכוז אדירה”.

יש תמונה מפורסמת שלך מהנפת הצלחת שבה אתה צורח מאושר. מה התפרץ שם?
“זו הייתה השתחררות של לחץ מטורף. כל שלוש השנים הקשות שעברתי עברו לי בראש באותם רגעים. אני תמיד אומר לילדים שכדורגל זה הרבה סבל, דמעות ודם, אבל יש רגע אחד מזוקק שאומר לך שכל מה שעברת היה שווה כדי להגיע אליו. וזה היה הרגע הזה”.
עשית המון בקריירה – שלוש אליפויות בחיפה, ליגת אלופות, אירופה. איפה הרגשת הכי “עילוי”?
“הניצחון (או התיקו שהרגיש ככה) עם מכבי חיפה בגנט היה מאוד עוצמתי עבורי. אלו שני מועדונים שעמוק בלב שלי. להגיע עם חיפה בגיל מתקדם למגרש שבו חוויתי הצלחה אדירה בבלגיה, זו הייתה סגירת מעגל מרגשת שלא האמנתי שתקרה”.
בגנט אתה נחשב ל”חצי אלוהים”, אל תצטנע.
“השנה של האליפות שם הייתה היסטורית. נבחרתי לשחקן ההגנה של העונה בבלגיה ושיחקתי הכי הרבה דקות. עד היום אוהדים משם שולחים לי הודעות באינסטגרם, וזה נחמד ומגניב לדעת שהם זוכרים חסד נעורים”

יש משהו שהיית משנה בקריירה שלך?
“בדיעבד תמיד יש החלטות שהיית שוקל שוב, אבל אני אדם מאמין. אני מאמין שצריך לחוות כישלונות ונפילות כי זה מה שבונה אותך והופך את הקריירה למיוחדת. למדתי לחבק את הכישלונות כי הם אלו שהביאו אותי לאן שאני היום”.
לסיום, מה המסר שלך לגבי הקשר עם האוהדים של מכבי חיפה היום?
“היו רגעים קשים בשנים הראשונות, אבל אני כל כך שמח שזה השתנה. היום אני מרגיש אהוב ומוערך מאוד. הפידבקים שאני מקבל ברחוב הם לא רגילים – אנשים באמת מעריכים את הדרך שעשיתי ואת העבודה שלי. זה מאוד מספק ואני מקווה להמשיך לתרום למועדון גם בתפקידי הנוכחי”.



