כדורסלליגת העל

דיברתולומיאו: "הפלייאוף? לחבר'ה יש קוף על הגב והם רעבים"

קפטן מכבי ת''א דרוך ונרגש לקראת פתיחת סדרת הפלייאוף מול פנאתינייקוס הערב (שלישי, 20:30). בראיון מיוחד ל''ישראל ספורט'' הוא מספר על העונה הייחודית שעברה הקבוצה, ה-7.10 והיחסים עם קטש

רגע לפני סדרת פלייאוף היורוליג המרתקת נגד פנאתינאיקוס היוונית שתתחיל הערב (שלישי, 20:30) באואקה, ישבנו עם קפטן מכבי תל אביב ג'ון דיברתולומיאו לשיחה על החיים בישראל, העונה הנוכחית יוצאת הדופן בשל הנסיבות, הקבוצה, הקשר עם המאמן, עם ג'ייק כהן וגם על העתיד. ג'ונדי בן ה-32 נמצא בארץ כבר תשע שנים, ומעונת 2017/18 הוא משחק במכבי תל אביב, כאשר לשחקן חוזה לעונה נוספת באלופת ישראל. בקיץ האחרון נישא ג'ון לבחירת ליבו, סתיו, אותה הכיר בתקופה שבה שיחק במכבי חיפה.

ג'ון דיברתולומיאו בפעולה (Djordje Kostic and Dragan Tesic)

ספר לנו על העונה הזו.

"כמה זמן יש לך? (בחיוך) ברור שהעונה הזו לא הייתה רגילה. כל עונה היא ייחודית ושונה בדרכה. העונה הזו לא דומה לעונה שאני חושב שמישהו מאיתנו היה חלק ממנה, כשהתחלתי את העונה ידעתי שהקבוצה הזו תתמודד עם אתגרים שציפיתי להם. לא תמיד אפשר לצפות לכל האתגרים, אבל יש לך מושג על דברים שעולים ואני לא חושב שמישהו יכול היה לצפות את המצב הזה שאנחנו נהיה בו. ברור שהחצי הראשון של השנה וכל מה שקרה במהלך השנה היה קשה ואתגר עבור החבר'ה, ההסתגלות והמשפחות שלהם, ויש כל כך הרבה שנכנס לצוות. זה לא רק במגרש. בסופו של יום מצאתי שזה מאוד מרשים איך הבחורים הצליחו להגיב מלמעלה למטה. מאמנים, הנהלה, כולם עוברים את מה שעוברת כל המדינה. כולנו עוברים משהו טראומטי ובלתי צפוי. לשבת כאן באפריל ולהיות במצב שאנחנו נמצאים בו, אני חושב שאנחנו צריכים להיות גאים ואסירי תודה אבל גם רעבים. עשינו משהו טוב, אבל יש לנו את הפוטנציאל לעשות משהו מדהים, נהדר וזה צריך לגרום לנו להתרגש, לתת לנו ביטחון ולעזור לנו להתכונן".

עד כמה העלייה לפלייאוף בעונה שעברה נתנה לכם ניסיון במעמד הזו?

"אני חושב שכן. ברור מהעונה שעברה החזרנו כמות מכובדת של חבר'ה שעברו עוד שנה של ניסיון. בעונה שעברה היו לנו רק כמה חבר'ה עם ניסיון משמעותי ביורוליג וניסיון פלייאוף. עכשיו יש לנו שחקנים שיודעים למה לצפות. אני חושב שגם הדרך שבה הפסדנו בעונה שעברה, לחבר'ה יש קוף על הגב והם רעבים. הם יודעים שיש להם את היכולת והסיטואציה להגיע לשלב הבא. אני חושב שחבר'ה ממש מתרגשים ומצפים להצליח לעשות את זה".

ג'ון דיברתולומיאו עם ווילי וורקמן (עודד קרני, מנהלת הליגה)

דיברת קודם על העונה הטראומטית. איפה היית ב-7 באוקטובר?

"הייתי בבית, בדירה שלי בתל אביב. היה נהדר בהתחלה, ביום חמישי בערב היה לנו ניצחון ביתי מדהים מול פרטיזן. קהל מלא, משחק מול פרטיזן בלגרד עם ז'ליקו אוברדוביץ', הבסנו אותם ב-20 הפרש בלי ווייד בולדווין, לא יכולנו לבקש התחלה טובה יותר. ביום שישי, כל הצוות התכנס בבית של ווייד ליום הולדת של בנו. אנחנו יושבים שם, אמרתי לאשתי שיש לנו קבוצה ממש נחמדה השנה, אנחנו יכולים לעשות משהו מיוחד. ואז התעוררתי בשבת בבוקר. אני חושב ששמעתי צפירה. חשבתי שלא ציפיתי לצפירה, אז חשבתי שאולי מזג אוויר גרוע אצלי מחוץ לבית. חשבתי שזה מתדפק על רהיטי המרפסת שלי. חשבתי ששכחתי להכניס את הדברים האלה פנימה, יצאתי החוצה וזה נראה כמו יום ממש נחמד. ואז אשתי הדליקה את הטלוויזיה והתעדכנה בטלפון. יום שבת היה יום קשה. כשמגיעים לישראל, שומעים הרבה על ביטחון ובטיחות. ומאז שעברתי לכאן, מעולם לא הרגשתי לא בטוח בישראל עד ה-7.10. באותו יום זה היה היום הכי לא בטוח שהרגשתי בארץ מאז שהייתי כאן".

האם אתה מרגיש שאתה כמו שגריר של ישראל בחו"ל כשאנשים שואלים אותך על המצב בבית בארצות הברית?

"אני חושב שעכשיו יותר מתמיד. לא ראיתי את עצמי ככזה כשגדלתי. כמו שאמרתי, החוויה הראשונה שלי בישראל הייתה כשבאתי לשחק כאן, אז למדתי על ישראל תוך כדי, אבל עכשיו אחרי שהייתי כאן כל כך הרבה זמן והייתי כאן בתקופה שזה קרה. הייתי אומר זמן סוער, ישראל היא בעמוד הראשון של כל עיתון כרגע, במיוחד בארצות הברית. אז כן, היו לי הרבה שיחות עם חברים ובני משפחה שעלולות להיות לא נוחות ולא משהו שאני רגיל אליו, אבל אני מרגיש במיוחד כשמישהו קרוב אלי לנהל את השיחה הזו כי כשאתה חי כאן כל כך הרבה זמן, ואתה שומע דרך כל זה, יש לך פרספקטיבה אחרת מאשר אולי מישהו שכף רגלו מעולם לא דרכה בארץ".

ג'ון דיברתולומיאו עם הכדור (צילום: Dragan Tesic)

ספר לנו על הקשר שלך למדינה. איך זה הלך והעמיק משנה לשנה ואיך זה התחיל?

"זה התחיל בהחלט לא כמערכת יחסים שחשבתי שתהיה. כשגדלתי היו לי הרבה חברים יהודים וכולם ביקרו בישראל. אנשים במשפחה שלי עשו את 'תגלית', בן דוד שלי סיים את 'תגלית'. זה לא היה משהו שחשבתי עליו או משהו שבכלל שקלתי. הייתי בצד שבו ישראל נראית כמו מקום לא בטוח, אז למה שאלך לשם? אבל כפי שאמרתי, שיחקתי וזה התחיל מסיבות כדורסל, האהבה הראשונה שלי. אחד החברים שלי שיחק כאן, ווילי וורקמן, והוא די נתן לי את ההזדמנות. הוא אמר לי 'תקשיב, זה לא מה שזה נראה כאן. זה מקום מדהים'. אני חושב שהוא גר אז בתל אביב, אז היו לו הרבה דברים טובים להגיד. ומאז, שנה אחר שנה, ביליתי כאן את כל חיי, כמעט כל חיי הבוגרים. אז ברור שזה הפך לחלק גדול ממני. אשתי ישראלית, כל המשפחה שלה ישראלית. הם ישראלים גאים מאוד. וככל שאני כאן יותר זמן, אני מבלה יותר זמן, יותר זמן בארץ, זה רק גדל. אני לא יודע מה יקרה אחרי הכדורסל, אבל אין ספק שאנחנו נהיה על הקו עם ישראל".

כשהיית צעיר, היה לך מודל לחיקוי בעולם הכדורסל שעקבת אחריו?

"אבא שלי תמיד היה מראה לי סרטים של מייקל ג'ורדן שהוא שמר. הסרט של מייקל ג'ורדן 'To the Max' ו-" His Airness" הוא הראה לי אותו מחדש במשרד כדי שאוכל לצפות בו. בכל פעם שאני נכנסתי, הוא צפה בזה. ישבתי ועקבתי אחרי הסרט. אז ברור שהוא היה מודל לחיקוי עבורי רק בגלל הדיבור שלו על האינטנסיביות שלו ומוסר העבודה שלו וכמה זה היה מעורר השראה. וזה הטייק-אווי העיקרי הוא שהייתי צופה בזה, רק כדי להתרגש ולרצות לצאת לאימון ודברים כאלה. אז זו הייתה השפעה גדולה".

ג'ון דיברתולומיאו בפעולה מול וילרבאן (צילום: Djordje Kostic)

מתי החלטת שאתה הולך להיות שחקן כדורסל מקצועני? איך זה קרה?

"הייתי אומר שזה נבחר בשבילי בצורה מסוימת. בשלב מוקדם הבנתי שאני לא הולך ל-NBA. לא חשבתי על זה. רק שיחקתי שנה אחר שנה, בתיכון לא שיחקתי עד השנתיים האחרונות שלי. ואז הייתה לי הזדמנות לשחק בקולג'. שוב, לא מגוון רחב יותר של אפשרויות. אז הלכתי למצב הטוב ביותר עבורי. אבל רק בעונה האחרונה במכללה  שיחקתי טוב מאוד וקיבלתי הודעה מסוכן. הייתי כאילו 'בסדר, זהו', זו אפשרות שבהחלט לא ציפיתי לשחק ברמה הזו. לא ציפיתי לעשות מזה קריירה. זה היה יותר כמו, 'אה, אף פעם לא הייתי בחו"ל. זה יהיה דבר כיף לנסות', אז זה היה סוג של 'בוא נראה לאן זה הולך' ופשוט נשארתי עם זה".

כשמסכמים את זה, זו הבחירה הנכונה?

"בהחלט. במיוחד כשאני מתבגר ואולי לקראת סוף הקריירה שלי, אני מנסה להסתכל על זה מהצד. אני מעריך כל יום, זה היה חלום שלי כשהייתי ילד קטן מאוד ואז לא הייתי אומר שוויתרתי על החלום הזה. הבנתי שכנראה זה לא הולך לקרות שאהיה שחקן כדורסל מקצוען ואעשה את מה שאני אוהב, אבל להיות מסוגל לשחק כדורסל כמקצוען ולהיות בקבוצה במעמד של מכבי, זה ידוע בכל מקום. להיות כאן כל כך הרבה זמן ולהקשר לשם הזה (מכבי תל אביב, ר"י). זה יותר ממה שיכולתי לחלום עליו".

ג'ון דיברתולומיאו מול ברצלונה (צילום: FC Barcelona)

מה אתה אומר לשחקנים הצעירים מהניסיון שלך? כלומר, איך אתה מרגיש שאתה יכול להדריך אותם?

"יש לנו קבוצה מצוינת השנה. בחורים שלוקחים אחריות על עצמם. החבר'ה מאוד מקצועיים והצוות מנוסה לדעתי ממה שהוא בגילו האמיתי. החבר'ה די יודעים מה לעשות. אבל אני חושב שאני מתכוון לעיקר כשאתה חדש וזה מה שאני חושב שהתחיל במכבי, אני חושב שכשאתה חדש בקבוצה כמו מכבי זה להבין את רכבת ההרים של השנה ואיך אנחנו תמיד אומרים? 'איך אתה מרגיש? זה תלוי בשבוע כאן'. יכול להיות לך שבוע טוב, יכול להיות לך שבוע רע. זה אף פעם לא טוב כמו שאתה חושב ואף פעם לא רע כמו שאתה חושב, ואני חושב שזה משהו שאתה צריך ללמוד לחסום את כל הרעש הזה. אני חושב שזה העיקר כשאתה מגיע לכאן – לא לתת יותר מדי להשפיע עליך. ברור שכל משחק חשוב, אבל כדי לקבל את זה, לקחת צעד אחורה ולהבין, יש אליפויות. עונות מוצלחות לא נשפטות בנובמבר, דצמבר, ינואר, כמו שחודשי החורף האלה הם תמיד הקשים ביותר עבור הקבוצה ואני חושב שהיכולת לשים חלק מהרעש השלילי הזה בצד ולהגיע כל יום עם גישה טובה, עם האנרגיה הנכונה לעבוד ולהשתפר, זה חשוב. אני חושב שזה משהו שמצאנו בצוות הזה".

אתה רואה את עצמך ממשיך במכבי תל אביב?

"יש הרבה שאלות עם מכבי והמצב, האם הם יוכלו לארח בישראל? איך תיראה הקבוצה?".

מה אתה רוצה?

"כמובן שאשמח להישאר, זה הפך לבית בשבילי. כשחקן כדורסל מקצועני בחו"ל יש הרבה הקרבה, ואני רואה את זה במיוחד השנה עם השחקנים האמריקאים שלנו. למרות שאשתי ישראלית ואני ישראלי עכשיו, אני אמריקאי. תמיד יש הסתגלות בשבילי כשאני הולך למקום חדש. אני כבר לא מרגיש את זה, אני חוזר לארה"ב כדי לשוב לכאן לדירה שלי ועברתי דירה. אני גר כאן. זהו, זה בית בשבילי. אני לא רוצה ללכת לשום מקום אחר בשלב זה. אבל סיבה גדולה לכך שאני נהנה היא בזכות המאמנים, בזכות הקבוצה. העונה הזו, למרות שאנחנו מצליחים עד כה, זה לא היה קל לשחקנים ולמשפחותיהם ואני לא יוצא דופן. זה קשה, קשה להיות כל כך רחוק מהבית. קשה להיות רחוק מאשתי כל כך הרבה זמן. אני אוהב כדורסל, אבל יש דברים מחוץ לכדורסל שנכנסים לכל החלטה. ברור שכולנו מקווים שהמצב בישראל ישתפר בהקדם האפשרי, נחזיר את החטופים הביתה ונחזור לנורמליות יותר. אבל אלו דברים שאינם בשליטתנו, לצערי".

המאמן עודד קטש (צילום: Dragan Tesic)

ספר לנו על הקשר שלך עם המאמן עודד קטש.

"אני אוהב לשחק עבורו. עודד הגיע בזמן שבו לא הרגשתי שאני משחק את הכדורסל הכי טוב שלי. עודד הוא מאמן השחקנים האולטימטיבי. ראיתי את זה בקבוצות אחרות וקצת קינאתי בזה. אתה יכול לראות את היחסים שיש לו עם השחקנים שלו, ואתה מבין למה לשחקנים האלה יש את שנות הפריצה האלה. הם מתחילים לשחק טוב יותר. אני יודע מבחינתי, למרות שאנחנו לא כל כך מדברים. הוא נתן לי הרבה ביטחון רק כדי לשחק חופשי, להיות מסוגל לעשות טעויות במשחקים ולהמשיך את זה. בנוסף לכך, אני חושב שהוא, קודם כל, מוח כדורסל גדול. הוא נרקומן כדורסל. זה כל מה שהוא צורך וצופה ומדבר עליו, אבל אני גם חושב שהוא המאמן המושלם למכבי. הוא ישראלי, אגדת כדורסל בישראל והוא  לא רק המאמן של מכבי. הוא עודד קטש, אחד השחקנים הטובים ביותר שיצאו מכאן ולדעתי כששמים את הידע שלו בכדורסל והאימון הנהדר שלו, את מערכת היחסים שלו עם השחקנים שלו, אני חושב שיש לו את האישיות והביטחון להתמודד עם עבודה כזו כי למרות יש לחץ על שחקנים כשזמנים קשים. הראשון שזה מגיע הוא המאמן ומבחינתי אני חושב שהוא התמודד עם זה טוב והוא טיפל בזה צורה הכי טובה, להיות האמצעי הזה בין שחקנים לציפיות מההנהלה מהאוהדים ולא לתת  לזה להגיע לשחקנים. אני חושב שזאת הייתה סיבה חשובה לכך שאנחנו מסוגלים להתמודד עם מצבים קשים, כי הוא היה הסלע הזה, הפילטר הזה".

והקשר שלך עם ג'ייק כהן? ספר לנו על זה.

"ג'ייק הוא שחקן כדורסל. כולם רואים מה הוא מביא, הוא ותיק. הוא שחקן חכם, הוא בחור נהדר בחדר הלבשה. הוא חבר מצוין לקבוצה. בשבילי הוא הפך להיות אחד החברים הכי טובים שלי. שיחקתי עם ג'ייק במשך שש מתוך שבע השנים שלי במכבי, אז קצת עברנו הכול ביחד כאן והיינו צריכים לדבר אחד עם השני מחוץ לפרקט מדי פעם ולהיות שם אחד בשביל השני, עכשיו אנחנו חברים טובים במיוחד. נוסף על כך, הוא מנהיג בחדר ההלבשה שלנו ותמיד היה לי קל יותר כקפטן. לפעמים אני מרגיש שיש לי אחריות מסוימת, אבל אני לא ידוע בתור המדבר הכי קולני, החבר'ה מושכים אנשים הצידה כל הזמן. ג'ייק הוא הבחור הזה. ג'ייק קולני מאוד, הוא אומר את מה שצריך להגיד לפעמים ומבחינתי זה מקל מאוד שמישהו כמו ג'ייק תמיד לצדי ברגעים הקשים האלה, כי הוא יהיה שם ויהיה לנו מה להגיד הוא יגיד את הדבר הנכון כל הזמן. בנוסף לכך, אנחנו החברים הכי טובים. יש לי חבר לכל החיים, המשפחות שלנו קרובות. כשאני וג'ייק נעזוב מכאן (ממכבי, ר"י) אני יודע שזה לא יהיה סוף הקשר שלנו".

ג'ייק כהן עם הכדור (צילום: Linas Zemgulis)

איך ההרגשה להיות המנהיג והקפטן הקבוצה?

"זה כבוד ענק. שוב, זה לא משהו שראיתי קורה. זה לא רק הקפטן, אלא להיות כאן כמה שנים ולהיות שם לצד הלוגו והמותג של מכבי תל אביב כל כך הרבה זמן, זה משהו מיוחד שקשה לי לתאר. זה משהו שאני שמח עליו ושאני גם ממש גאה בו".

כשאתה מסתכל על העונה הזו, כמה רחוק אתה חושב שאתם יכולים להגיע כקבוצה?

"אף פעם לא הייתי אחד שאומר איפה נהיה, בסוף מאי או סוף יוני. הלוואי שיכולתי לחזות את העתיד לפעמים. ברור שאני לא יכול. אני מאמין שהראינו את היכולת שלנו לשחק עם כל קבוצה ביורוליג, הראינו כמה עמידים אנחנו יכולים להיות. אני חושב שיש לנו את הכישרון ואת הסגל, ואת המאמנים. אני חושב שיש לנו את החלקים לרוץ. בסופו של יום, אנחנו עדיין האנדרדוג. אנחנו משחקים נגד הקבוצה במקום השני ביורוליג. ברור שיש להם יתרון ביתי ענק שלצערי אין לנו בעונה הזו, אז זה אתגר ממש גדול עבורנו. אני חושב שכולנו מאמינים בעצמנו ויודעים שאנחנו יכולים לעשות את זה, אבל בסופו של יום זה אתגר. זאת תהיה דרך קשה ונראה לאן זה יגיע".

ג'ון דיברתולומיאו עם בונזי קולסון (צילום: Ángel Martínez)

כשאתה מסתכל על הקריירה שלך, כמה שנים עוד אתה חושב שיהיו לך כשחקן? עוד כמה שנים אתה רוצה?

"זהו, זו אחת מהשיחות שיש לי עם ג'ייק בכל ארוחה אחרת. יש לי עוד חוזה אחד, נשארה לי עוד שנה על החוזה שלי עם מכבי. איך שאני מרגיש עכשיו, אשמח לשחק חוזה אחד או שניים נוספים לאחר מכן. להגיד שזה הכל כיף ומשחקים. בסופו של יום, אתה עושה תכניות וזה לא משנה מה אתה אומר אז נראה. אני עדיין נהנה מזה. אני עדיין אוהב את זה, אני עדיין מתרגש ברוב המקרים לבוא לאימון, לקום כל יום ולשחק כדורסל. אבל שוב חלק גדול מזה הוא הקבוצה שאיתה. אז כשכל הדברים האלה עובדים, זה כיף וזה נותן לך יותר אנרגיה כשיש מקרים שבהם דברים כאלה שואבים אותך. זה סיפור אחר, אני אהיה בן 33 בקיץ. בגיל 33-34-35, אני לא יודע אם יש לי התחייבויות או אנרגיה עבור משהו אחר. אז כשאתה מגיע לגיל הזה, אני חושב שזה משנה לשנה, איך אני נראה? איך אני מרגיש? איך המשפחה שלי מרגישה? יותר נכנס לזה ככל שאני מתבגר, כדורסל מקבל עדיפות אחרת".

בכל פעם שיש לך את הפציעות האלה. כמה קשה לך, נניח, להחלים?

"זה קשה וזה יכול להיות מתסכל, אני עדיין לא חושב שאני מתמודד איתם מצוין. אשתי אומרת שאני מתמודד עם זה טוב יותר עכשיו כשאני צריך לקחת קצת חופש. אבל זה קשה לי כי אני מרגיש שיש לי יום טוב כשאני משקיע יום טוב של עבודה מתוך תרגול, של הרמת משקולות או משהו כזה, זה יום פורה עבורי. אז, למצוא דברים מחוץ לכדורסל, אפילו בגיל 32-33 זה קשה. משהו שאני צריך לעבוד עליו, זה חלק מהספורט. זה חלק מהכדורסל. אני תמיד מנסה לומר, אני תמיד מנסה לחשוב, דבר אחד שאוכל להתמקד בו בזמן שאני בחוץ להשתפר וגם זה תמיד יכול להיות גרוע יותר. אבל כמובן, זה יכול להיות מתסכל לפעמים".

מה אתה הכי אוהב בחיים בישראל?

"את היום יום שלי, את החיים שלי בתל אביב, לא הייתי משנה אותם. אני אוהב את תל אביב, היום יום שלי, אנחנו גרים ליד החוף, אז אנחנו הולכים לים כל הזמן. אנחנו יוצאים לאכול במסעדות מדהימות, אני בא להתאמן לכמה שעות עם הקבוצה שאני אוהב. לדעתי תל אביב אחת הערים הטובות בעולם. מזג אוויר, אוכל, חוף, האווירה. הכל טוב".

ג'ון דיברתולומיאו (צילום: Christina Pahnke /sampics Photographie)

אז אתה ממליץ למישהו להגיע לתל אביב?

"כן. אני מספר לחברים שלי כל הזמן. תל אביב נמצאת בטופ. ביורוליג אנחנו תמיד מדרגים את הערים המועדפות על השחקנים, איפה הייתם מעדיפים לגור? אנחנו מעדיפים לשחק. תל אביב תמיד בטופ 3-4-5".

מסר לאוהדים שלא יוכלו לצפות בקבוצה מקרוב?

"אנחנו מתגעגעים אליהם".

כמה קשה לשחק בלי מגרש ביתי?

"זה כל כך קשה ואני חושב שבהתחלה כשעברנו את זה, ונסענו למשחקי בית של קבוצות אחרות, הייתי מקנא בכך שהם עברו עונה רגילה. הם עברו את זה. הייתי מקנא, זה לא הוגן. יש לנו ללא ספק את יתרון הביתיות הטוב ביותר בכל אירופה ולמרות שזה לא הוגן, זה מה שקורה, הדברים מחוץ לשליטתנו. אני מקווה שבאמת נחזור לתל אביב כמה שיותר מהר. אני חושב שזה עדיף לא רק עבורנו, אלא עבור המותג של יורוליג. האוהדים, אנחנו עדיין מרגישים את התמיכה שלהם, אנחנו יודעים שהם שם איתנו, אבל וואו, אנחנו מתגעגעים אליהם יותר ממה שאני חושב שהם מתגעגעים אלינו".

בהסתכלות קדימה למשחק הראשון, שאלתי את המאמן קטש עליך אתמול בערב והוא אמר שהכל תלוי איך אתה מרגיש. אם אתה הולך לשחק, איך אתה מרגיש לגבי החזרה מהפציעה שלך? איך אתה מרגיש כלפי הסדרה? פיזית?

"פיזית אני חוזר. אני מרגיש יותר טוב ממה שהרגשתי, התכוונתי לנסות לשחק בפליי-אין. אני חושב שזו הייתה טעות. אני מרגיש הרבה יותר טוב כל יום. אני מרגיש קצת יותר ויותר טוב. אני לא בטוח שאהיה ב-100, אבל בשלב הזה של העונה ובשלב הזה של הקריירה שלי יש מעט מאוד דברים שיפריעו לי לשחק ביום שלישי".

ג'ון דיברתולומיאו במדי הנבחרת (אתר FIBA)

ועכשיו נעבור לנבחרת, אתה רואה את עצמך חוזר לשחק בנבחרת?

"כן. כפי שאמרתי, דיברתי על מצב הנבחרת כמה פעמים. חוץ מלפני שני קיצים, מה שזה לא היה, לא הייתה לי את החוויה הכי טובה. כלומר, שום דבר רע בזה, תמיד נהניתי מהזמן שלי עם הנבחרת הלאומית. אני אוהב את זה. אני חושב שזה כבוד. אני לא אחד ששומר טינה כלשהי, אני חושב שהמאמנים צריכים לקבל את ההחלטות שלהם, הקבוצות צריכות לקבל את ההחלטות שלהן וכשחקנים, אתה חי עם התוצאות. ברור שאפשר להתעצבן, אפשר להתאכזב, אבל בסופו של יום הזמן עובר ועברנו אותו. אם יקראו לי לחלונות מסוימים, בהחלט הייתי הולך, אבל הייתי רוצה להיות גם חלק מהתוכניות. המאמן אריאל בית הלחמי, כשדיברנו על החלון הקרוב ואמרתי לו, כאילו, 'תקשיב, אני לא בכושר הכי טוב שלי, אני חוזר מפציעה. אז אני באמת צריך את החופש'… הוא היה מאוד נחמד. הוא מאוד מכבד.

"הוא היה מקצוען אמיתי ואמרתי לו כמה אני מעריך את זה ואמרתי לו 'בבקשה, אל תיתן לזה להרתיע אותך מלהתקשר אליי מחלונות נבחרת עתידיים'. אמרתי לו שאני חושב שיהיה לי טוב לשחק בשבילו. אני חושב שהסגנונות שלנו דומים, אני חושב שאוכל, אני יכול לעזור להם. אז נראה. אני יודע שיש להם תכניות לקאדין קרינגטון בעתיד. אז במובן הזה, אולי לא הכי טוב להתקשר אליי, למשחק ואז לא לשלוח אותי לטורנירים. כי בתור מתחרה, כשחקן, כמובן שאני רוצה לשחק כמה שאני יכול. אני רוצה לשחק בחלונות, אבל אני גם רוצה להיות חלק מהתגמולים. ולשחק ביורובאסקט ואם נעפיל לאולימפיאדה, מונדבאסקט, אני רוצה לשחק גם לקראת זה. אני רוצה להיות בצוות שבו אני נמצא, אני חלק מהקבוצה שעובדת לקראת מטרה וזה מה שכל כך כיף ומתגמל בלהיות בצוות".

ג'ון דיברתולומיאו עם דני אבדיה (עודד קרני, מנהלת הליגה)

נעבור ל-NBA. איך אתה רואה את הקריירה של דני אבדיה כמישהו ששיחק איתו כשהיה צעיר?

"דני עושה צעדים מדהימים. אני חושב שהוא באמת פרץ במחצית השנייה של השנה. זה ממש כיף לראות אותו, הוא הופך לא רק לשחקן NBA אלא לשחקן עילית. אני חושב שהשמים הם הגבול עבורו. הגודל שלו, החוזק, המהירות שלו, הדרך שבה שהוא משתפר בכל שנה היא באמת מרשימה. זה מראה עד כמה הוא מקצוען, כששיחקתי איתו כשהוא היה צעיר ותמיד הייתי בא מוקדם לחדר כושר והוא כבר היה שם מתאמן. מוסר העבודה שלו מדהים ואני ממש נרגש לראות מה הוא יכול לעשות. זה כיף, שיחקתי איתו כשהוא היה בן 15/16/17 ואני צופה בו לוקח את זה נגד שחקני אולסטאר ב-NBA ונגד אגדות ה-NBA. אז זה מדהים. זה בהחלט משהו. אני אספר לילדים ולנכדים שלי ששיחקתי עם הבחור הזה".

כתבות קשורות

Back to top button
Isport

FREE
VIEW