ענפים אחריםשחייה

גורבנקו הקדישה את המדליה לחבר החטוף: "דמעתי מהתרגשות"

מדליסטית הכסף מאליפות העולם הקדישה את הזכייה למתן אנגרסט, שלמד איתה ונחטף לרצועת עזה, והוסיפה: ''רציתי לעשות את זה על הראש של מי שלא רצה אותנו כאן. שברתי תקרת זכוכית כישראלית''

עשתה היסטוריה: אנסטסיה גורבנקו קבעה אנש (ראשון) את הישג השיא של השחייה הישראלית באליפויות עולם בבריכות ארוכות, כשזכתה במדליית הכסף בגמר המשחה ל-400 מטר מעורב אישי באליפות העולם בקטאר, לאחר שקבעה שיא ישראלי של 4:37.36 דקות. היום לפני הצהריים תנחת גורבנקו בישראל ותזכה לקבלת פנים חמה בנתב"ג.

זו פעם ראשונה בה ישראלי או ישראלית עולים על הפודיום באליפויות עולם בבריכות ארוכות. זה היה הגמר הרביעי בהיסטוריה של גורבנקו באליפויות עולם, לאחר שסיימה באליפות זו במקום הרביעי ב-200 מטר מעורב ועוד פעמיים במקום החמישי. היא הראשונה שהעפילה לשני גמרים באליפות עולם אחת והפכה לישראלית הראשונה שמעפילה לארבעה גמרים במשחים אישיים באליפויות עולם.

אנסטסיה גורבנקו על הפודיום (סימונה קסטרווילארי, איגוד השחייה)

גורבנקו שוחחה בזום עם התקשורת הישראלית ואמרה: "אני יכולה להגיד שהיו הרבה קריאות במהלך השבוע, ובכללי אני שוחה עם אטמים – וגם עם אוזניות (לפני המשחה) – אז לא שמעתי וגם לא הקשבתי. אחרי המשחה הייתי בשוק – מהתוצאה, מהמשחה, מהכאב – אז לא שמעתי את זה. שמעתי הרבה רעש ולא הבנתי מה קורה. המראיין (ג'ון מייסון האוסטרלי) אוהב אותי – ואותנו כמדינה – ואמר לי 'תסתכלי לי בעיניים ותגידי מה שצריך להגיד'. רק אחר כך שמעתי (שהיו שריקות). אני שמעתי רק צעקות לטובה". היא הודתה שרצתה לזכות בזהב גם הפעם, "אבל אני לא עכשיו מבואסת מזה יותר מדי. הצלחתי לשפר את השיא שלי בגמר. אני מאוד גאה בעצמי להיות פה".

למרות שריקות הבוז, סיפרה השחיינית הישראלית כי בסך הכל נהנתה מהחוויה שלה בקטאר. "מחוץ לבריכה לא הייתי עם דגלים של ישראל ומן הסתם לא בגדים של ישראל, ואני גם לא נראית כל כך ישראלית אבל אני חושבת שאנשים היו מאוד נחמדים בסך הכל", הוסיפה, "המאבטחים שלי נהיו כמו המעריצים שלי. הרגשתי בטוחה מאוד, ולא הרגשתי שמתייחסים אליי באופן שונה. כן יש מבטים פה ושם אבל מתעלמים. זה מרגש מאוד וכבוד גדול לעשות את זה בשביל המדינה. אני מקווה שפתחתי הרבה דלתות לבאים אחריי, ואני מקווה שאני לא האחרונה שתעשה את זה ושזו לא הפעם האחרונה שלי. זה חשוב מאוד לשבור את תקרת הזכוכית הזו, וזה מראה לאנשים שגם אנחנו, ממדינה קטנה כמו ישראל, יכולים לעשות את זה".

אנסטסיה גורבנקו אחרי הזכייה (סימונה קסטרווילארי, איגוד השחייה)

השחיינית הישראלית נהנתה גם מעצם התחרות. "ידעתי שאנחנו ראש בראש וחשבתי 'איזה שואו'", שחזרה גורבנקו, "אני יכולה להגיד שב-15 מטרים האחרונים לא ראיתי כלום, רק שחור בעיניים מרוב כאבים. לקח לי איזה רבע שעה לחזור לעצמי ולהבין מה קורה. אתה לא באמת מבין (מה קורה) ברגע שאתה נוגע בקיר. זה היה מעניין, זה היה כיף, וזה היה אחלה לצפות במשחה הזה. זה הכיף בספורט. ידעתי שזה יהיה קרוב מאוד (…) כן רציתי לנצח, אבל לא תמיד מקבלים את כל החבילה. בסופו של דבר, בשום מקום לא רשום כוכבית. כן, זה קצת מוזר שזה בפברואר, כי זה באמצע שנת האימונים, אבל זה כן סימן טוב והתנסות. בזמן הזה היה חשוב לי לבוא ולהוכיח לעצמי שאני מסוגלת".

השחיינית הישראלית סיכמה: "אני מתאמנת לאחרונה גם ל-400 ואני רוצה שיהיו לי יותר אופציות למשחקים האולימפיים. לא סתם שחיתי את זה ביום האחרון של אליפות העולם. אני חושבת שיש לי עוד דרך ארוכה שם. רציתי לסיים את התחרות כשאני נותנת את המאה אחוז שלי ביום האחרון. ואני שמחה שהצלחתי להביא את זה לידי ביטוי. זו פעם ראשונה שהצלחתי להרים את עצמי באמצע תחרות כל כך ארוכה". לבסוף ביקשה גורבנקו להקדיש את המדליה בה זכתה לחטוף מתן אנגרסט בן ה-21, שעדיין נמצא בשבי חמאס ברצועת עזה. "הוא היה איתי שלוש שנים בכיתה בקרית ביאליק, חבר שאני תמיד רואה בחדר כושר", סיפרה, "זה הזוי שהוא נמצא שם ולא יודעים מה קורה איתו".

כתבות קשורות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Back to top button