בלסינג אפריפה: ”אני רוצה להיות האתלט הכי טוב שהיה לישראל”

שוב המהיר באירופה לגילו: בלסינג אפריפה, אחד האצנים המבטיחים שידעה האתלטיקה הישראלית, הוסיף אמש (שבת) עוד תואר לארון ההישגים שלו. בפעם השנייה ברציפות הוא זכה במדליית הזהב בריצת 200 מטר באליפות אירופה עד גיל 23, שנערכה השנה בברגן, נורבגיה. היום הוא התראיין לתקשורת הישראלית ואמר: “קודם כל אני מאוד שמח, אלו היו יומיים לא פשוטים. אני שמח לשים את הדגל עליי ולרוץ, זה היה לכבוד. נהניתי ממש מכל רגע, אני עוד באופוריה ולא הספקתי לעכל, אבל אני מאוד שמח שהבאתי שמחה במצב הנוכחי שלנו במדינה. זה מאוד קשה לשמור על התואר שלי בספרינט, אבל עשיתי את זה עוד פעם”.

אפריפה הוסיף: “לא הרגשתי לחץ. כל החברים שלי לקבוצה אמרו שאני בביטחון שיא. בדרך כלל אני רגוע, אבל הרגשתי שאני מוכן, יציב ושיש לי את היכולת לנצח. זו הייתה המטרה שלי, אני הרגשתי ממש טוב, והיה לי ממש כיף. איפה אני רואה את עצמי בעתיד? הגעתי לכל זירה אירופאית בגיל מאוד מאוד צעיר ואני שואף הכי רחוק. אני מאחל לעצמי ושואף להיות בגמר אירופאי ולקטוף גם מדליה. אני יודע שאני מסוגל ויכול, הראיתי את זה. הדברים לא צלחו כמו שזה היה אמור להיות, אבל יש לי את הפוטנציאל להיות בפודיום האירופאי ולא רק בגמר אירופאי”.

הישראלי בן ה-21 התייחס גם לפערים בתוצאות ולאימונים שהוא עובר בהולנד: “ציפיתי לתוצאה. הרגשתי גופנית שאני מוכן לרוץ כמו שצריך. התוצאה פחות הייתה, אבל הניצחון היה בשביל לשמור על התואר שלי. ציפיתי ליותר, אבל אני בסדר עם זה. לגבי הולנד, בחמשת החודשים האחרונים אני מתאמן איתם ושם זה רמה אחרת, יחס אחר, הכל שונה, זה גם המנטליות, איך שהם עובדים שם. הכל שינה אותי גם כבן אדם וגם כספורטאי. המתקנים בהולנד ברמה מאוד גבוהה, אני מתאמן בהולנד עם אצנים כמו פמקה בול, ומסביבי אנשים שמבינים ויש להם השכלה בספורט. אני נתפס שם רק על הספורט”.

על שבירת השיאים, אמר אפריפה: “אני מאוד שמח לשמור על התואר שלי בפעם השנייה ועוד כספרינטר. אני רוצה להיות האתלט הכי טוב שהיה למדינת ישראל. הגרסה של בלסינג של 2025, אני עוד לא יודע להגיד אבל יודע שהדרך שלי סלולה בטוב. יש סביבי בהולנד מערכת גדולה וטובה, עם חברים לאימונים ברמה מאוד גבוהה. גם המרחק מהבית מבגר, אני מסתכל על הדברים בצורה אחרת. אני בגרסה מאוד טובה ושונה, לטובה כמובן”. על המטרות באליפות העולם שתיערך בחודש ספטמבר בטוקיו: “המטרה שלי היא להגיע כמה שיותר רחוק. אני לא אוהב להגיד איפה ולאן, אבל אני רוצה להגיע לשם בשיא הכושר שלי”.

על תחושת האכזבה שחש אחרי המשחקים האולימפיים בפריס: “זו הייתה סטירה לפנים, כי לא ציפיתי לכזו אכזבה. אמנם זו הייתה אולימפיאדה ראשונה שלי, ומעולם לא היה ספורטאי כזה צעיר שהגיע לרמה כזו גבוהה. אבל הייתי גם שמח כי הגשמתי חלום באולימפיאדה, ורצתי עם הרצים הטובים בעולם. עכשיו עשיתי שינוי בחיים, עם המעבר להולנד, לראות אם זה יכול לסלול לי דרך יותר טובה. אני מרגיש שאני יכול להשיג מדליות בתחרויות בוגרים, אבל אני לא אוהב להצהיר. אני עוד באופוריה לגבי הזכייה. קמתי בבוקר ולא הבנתי מה הולך. אני מאמין שבצהריים, אחרי חלוקת המדליות, אבין את הגודל. לגבי התוצאה שרצתי בקולומביה, כמו שרצתי בשווייץ שירדתי מ-20 שניות, אבל זה אומר שאני שם. אני רואה את עצמי חוזר לשם. הראיתי נוכחות באליפות העולם”.

על האפשרות להגיע לגמר באליפות העולם בטוקיו, אמר אפריפה: “אני מאמין ביכולת שלי, אני לא נביא ולא אוהב לנבא את העתיד, אבל אני יודע שאני מסוגל לרוץ מתחת ל-20 שניות. תחושת ההקלה אחרי האזרוח של אחותי, מרסי? אין ספק שזה הביא לי הרבה נחת והוריד לי הרבה מהכתפיים והראש. היא הרגישה קושי. היא עשתה קריטריונים ולא הייתה יכולה לייצג את המדינה. ברגע שהיא קיבלה את האזרחות מאוד שמחתי. זה אושר. אני מתפלל שמרסי תעשה אותו דבר כמוני. אני מתפלל שנעמוד על הפודיום באותה תחרות”.

הישראלי סיכם: “יש את אליפות ישראל בשבוע הבא, כמובן שאתחרה שם. אני בא לקטוף את המדליה ואת התואר שלי, ואז אני חוזר להולנד להתאמן, ואז אחזור לארץ עם המאמן שלי רנו. זה יעזור לי בדירוג בטוקיו, ומשם רק בונים ועובדים. אני מתכוון לרוץ גם 100 וגם 200 מטרים. לאף אחד לא יהיה קל, אני בא לשמור על התואר שלי. היה לי מאוד חשוב להיות עם הדגל עליי. עם החליפה והדגל. כשפרצה המלחמה עם איראן, זה היה לא נעים לראות סרטונים ובלגן. אני מקווה שהצלחתי להביא אור למדינה אחרי כל מה שקרה. זה היה מבהיל מאוד ואני מאחל שכל החטופים יחזרו בשלום. עבורי זה כבוד להיות עם דגל ישראל”.