בדיוק כמו בשנים הקודמות: מכבי ת"א לא "הורגת את המשחק"

אכזבה גדולה במכבי תל אביב בתום המשחק אמש (רביעי) מול א.א.ק. לרנקה שהסתיים בתיקו 1:1. במציאות אחרת, לסיים משחק חוץ במסגרת אירופית בתיקו והעברת ההכרעה למשחק הבית בבלומפילד היה יכול להיות סביר ומקובל בהחלט, אבל העליונות המוחלטת של המכבים אתמול ושלל החמצות לא סביר בעליל, הביאו לתחושת חמיצות רבה שעלולה הייתה להיות גרועה אף יותר. העליונות של התל אביבים אמש במגרש בלרנקה יכולה הייתה להיעלם באופן מידי ולהתהפך עליהם עם השוויון הקפריסאי והזדמנות לניצחון עם בעיטת פנדל שהוחמצה לבסוף.

על זה בדיוק דיבר המאמן רובי קין לפני המשחק והבאנו את דבריו פה. הוא דרש לעלות למגרש במטרה לנצח כבר במשחק החוץ ולא להסתפק בהעברת ההכרעה לתל אביב. אבל נראה שמה שהשתרש בקבוצה בשנים האחרונות, קשה מאד לעקור. ראינו אתמול שוב קבוצה שלא מצליחה לתרגם עליונות כמעט מוחלטת במגרש להבקעת שערים וניצחון, דבר שמזכיר מאוד מה שקרה תחת מאמנים אחרים. הדבר היחידי המבדיל בין הקבוצה הזו תחת רובי קין לקבוצה ששיחקה תחת מאמנים קודמים הוא המהירות, המשחק המהיר שדורש רובי קין ואת האלמנט הזה הצליחו השחקנים להפנים.

את הבעיה של "להרוג את המשחק" קלט רובי קין כבר בהגעתו לקבוצה. הוא מרבה לדבר על זה והשתמש בכך גם אתמול לאחר המשחק. קין כשחקן היה שחקן של "תכל'ס", של להבקיע ולנצח ולא להתעסק בכל הדברים שמסביב. לכן גם דרש משחקניו לעלות חדים ולנצח כבר בלרנקה ולגמור את הסיפור בקפריסין. כמו כן, דוגל המאמן האירי בסבלנות רבה במשחק והביא לראיה את משחק החוץ במולדובה מול פטרוקוב, שם הבקיעו הצהובים את שני השערים בתוספת הזמן. אבל המאמן צריך לשאול את עצמו גם איך הוא מנהל סגל עמוס שכזה וכיצד הוא לא משתמש בחילופים שעוד נותרו לו כדי לשנות את המשחק.

שאלה כזו נשאל קין באחת ממסיבות העיתונאים האחרונות לאחר המשחק הראשון נגד המולדבים, מדוע הוא התמהמה עם החילופים האחרונים כמעט עד הדקה ה-80. הוא נופף בחילוף הראשון שעשה עוד בדקה ה-60 כשהכניס את גבי קניקובסקי וטען שיש מאמנים שבמסגרת אירופית לא משתמשים בכל חמשת החילופים. אתמול הוא אימץ שיטה זו וטעה בגדול. אם רבים האשימו את המאמן הקודם אייטור קראנקה בחילופים תמוהים, הרי אתמול הוצאת יונתן כהן ובעיקר פארפה גיאגון הבולט בחלק ההתקפי לא עשו טוב לקבוצה בלשון המעטה, אלא אם זיהה המאמן עייפות גדולה של שני השחקנים.

בכל אופן, קיימת תמיהה גדולה כיצד המאמן האירי לא משתמש כלל בדור תורג'מן, כוכב הנבחרות הצעירות, ואת ג'ורג'ה יובאנוביץ' מייבש על הספסל. זו פריווילגיה גדולה מאוד להשאיר חלוץ זר בסדר גודל של יובאנוביץ' על הספסל במיוחד כשערן זהבי, שעבד קשה מאוד אתמול, סבל מחוסר חדות ממש לא אופייני בהחמצות שעד לא מזמן היו הופכות באופן מיידי לשערים. אין כאן רצון לחבר רקויאם לקריירה של ערן זהבי. הוא כבר לא צריך להוכיח דבר לאיש, אבל עם כל הכבוד כאשר קבוצה מתבססת כל כולה על חלוץ בודד בן 36 – במיוחד כשלא הולך לו – עולות שאלות מדוע לא לרענן את הכוחות ואם לא להחליף את זהבי אפשר להוסיף חלוץ על ידו. האם איביץ' וקראנקה דווקא צדקו לפחות בעניין הזה?

אבל אלה לא הבעיות היחידות שרובי קין צריך לטפל. הבעיה המרכזית היא מרכז ההגנה. שלשום סיפק במסיבת העיתונאים ניר ביטון הצצה לחייו האישיים וסיפר את הקשיים שחוותה משפחתו ובעיקר ילדיו אחרי שהייה של תשע שנים בסקוטלנד. אבל אם ניתן להבין רחשי לבו של כדורגלן, בכל אופן חובה לציין שלא לביטון כזה פיללה מכבי תל אביב שהחתימה אותו בקיץ שעבר לחוזה לשנתיים עם אופציה לשנה שלישית. ניר ביטון לא מצליח להתעלות לרמה שהביאה אותו לגבהים בליגה הסקוטית וגם להיות שחקן מוביל בנבחרת ישראל. הוא לא רק שלא מביא ערך מוסף להגנת מכבי תל אביב, אלא למרבה הצער דווקא הוא מנפק ולא בפעם הראשונה טעויות קריטיות שעולות באופן ישיר בספיגת שערים.

עצם העדפת ביטון על דריק לוקאסן מעלה שאלות נוקבות דווקא כלפי הבלם הזר, הכיצד דווקא הוא מוצא עצמו על הספסל ומה זה אומר עליו. ברור שלבן מנספורד יש עוד הרבה עבודה בהשלמת הסגל עד סגירת חלון ההעברות ב-4 בספטמבר. ויש כמובן את דניאל פרץ. השוער הצעיר והנפלא הזה הפך לכוכב ולעמוד תווך של הקבוצה. עצירת הפנדל שלו אתמול עצרה כדור שלג שעלול היה ליפול לפתחה של הקבוצה. למרות שפרץ תחת חוזה ללא אופציית יציאה לחו"ל, מכבי תל אביב צריכה להיות ערה לכך שתגיע הצעה גבוהה עבורו ולדעת איך להתנהל בעמדת השוער כדי שלא תצא נפגעת.