איך מתאוששים? הגיע הזמן להפסיק עם התירוצים ולהתחיל לפעול

רן בן שמעון היה צריך להתפטר מיד לאחר התבוסה המשפילה 3:0 של נבחרת ישראל לאירלנד אמש (ראשון). אם הוא לא היה מוכן להתפטר מרצונו, יו”ר ההתאחדות לכדורגל, שינו זוארץ, היה צריך לקבל את ההחלטה במקומו. בן שמעון נכשל בהכנת הנבחרת למשחק, הן מבחינה מנטלית והן מבחינה פיזית, למרות חשיבותו העצומה. הוא ידע היטב מה עומד על הפרק, לא רק מבחינה ספורטיבית, אלא גם לנוכח האקלים הפוליטי סביב המשחק והמדינה כולה. Embed from Getty Images

שלא יספרו לכם שספורט ופוליטיקה לא מתערבבים. הם תמיד מתערבבים. למאמן הנבחרת הייתה אחריות לוודא ששחקניו יגיעו מוכנים לחלוטין לקרב. במקום זאת, ישראל נראתה חסרת הכנה לחלוטין והציגה הופעה שהייתה לא פחות ממבישה. אין שום תירוץ למה שקרה על כר הדשא.

על רקע ההתבטאויות האנטי-ישראליות והאנטישמיות שקדמו למשחק, הנבחרת הייתה צריכה לתת את התשובה שלה על המגרש. במקום זאת, היא פשוט לא הייתה שם. האוהדים שצפו במשחק מבתיהם יכלו רק להביט בתדהמה כאשר אירלנד כבשה שלושה שערים בתוך עשר הדקות הראשונות. לספוג שלושה שערים בפרק זמן כה קצר מול יריבה שישראל הייתה אמורה להיות מסוגלת להתמודד איתה זה פשוט בלתי מתקבל על הדעת.

ההגנה של ישראל הייתה קטסטרופלית, אבל גם ההתקפה לא תפקדה. אחרי 180 דקות בליגת האומות, לזכות הנבחרת שער אחד בלבד. איפה היו מנור סולומון, ענאן חלאילי, אוסקר גלוך ודור תורג’מן? ומה לגבי תאי בריבו וירדן שועה, שזכו לדקות משחק מעטות בלבד? ומדוע השאיר בן שמעון את דור פרץ, אולי השחקן הטוב ביותר של ישראל והכובש המצטיין שלה, על הספסל ורק העלה אותו במחצית?

הבעיות של הנבחרת רחוקות מלהסתכם בקו ההגנה. ישראל מתקשה לייצר מצבי הבקעה באופן עקבי, והאחריות לכך אינה מוטלת רק על השחקנים. גם הצוות המקצועי חייב לתת תשובות על היעדר הארגון, היצירתיות והיכולת להוציא לפועל את תוכנית המשחק.

בן שמעון דיבר בביטחון על סיום במקום הראשון או השני בבית. אולם לאחר שני הפסדים בפתיחת הקמפיין, ישראל ניצבת כעת בפני אפשרות ממשית לסיים במקום האחרון. הנבחרת התקשתה מול אוסטריה ואירלנד, והצוות המקצועי נכשל באופן ברור במציאת הפתרונות הדרושים כדי להתמודד ברמה הזאת. ישראל חוותה לא מעט הופעות מאכזבות לאורך השנים, אבל זו ללא ספק אחת הכואבות שבהן.

לפני מספר שנים, כאשר אנדי הרצוג אימן את נבחרת ישראל, הוא העניק ריאיון מפורסם לאחר משחק במוקדמות אליפות אירופה, שבו הביע את תסכולו מהיכולת של הנבחרת. “תמיד אומרים שהכול בסדר, אבל אנחנו תמיד סופגים שלושה שערים. אנחנו לא מספיק מקצוענים. כשאתה סופג שער שלישי, זה נורא. אנחנו תמיד מדברים על העפלה ואז עושים טעויות. זה לא יכול להיות. אנחנו תמיד מדברים על משהו שאנחנו חולמים עליו, אבל אנחנו צריכים לעשות את הדברים המכריעים על המגרש. אנחנו תמיד עושים טעויות מטופשות, מפסידים בכל משחק, וזה כבר לא מצחיק”. Embed from Getty Images

המילים של הרצוג רלוונטיות היום באופן כואב לא פחות משהיו אז. שנים חלפו, אבל ישראל עדיין עושה את אותן טעויות, מתקשה ביסודות המשחק ולא מצליחה לתרגם את השאיפות שלה לתוצאות. השחקנים חייבים לקחת אחריות, אבל כך גם המאמן והצוות המקצועי שלו. שום דבר לא ישתנה עד שכל המעורבים יידרשו לתת דין וחשבון.

למרבה הצער, חוסר האחריות הפך לבעיה מוכרת בכדורגל הישראלי. כאשר דברים משתבשים, האחריות מועברת לעיתים קרובות לגורמים אחרים במקום להילקח על ידי מי שאמורים לשאת בה. הנבחרת הלאומית לא יכולה להרשות לעצמה להמשיך להתנהל כך. אם בן שמעון לא יתפטר, ההתאחדות חייבת לקבל את ההחלטה במקומו. הוא לא צריך לעמוד על הקווים במשחק ביום חמישי מול קוסובו, ולאחר מכן במפגש מול אירלנד בסרביה. אחרי שני הפסדים רצופים והופעה כה גרועה, ההתאחדות חייבת לבחון מחדש את הדרך שבה הנבחרת צועדת.

יש לא מעט מועמדים פוטנציאליים לתפקיד, ישראלים וזרים כאחד. ברק יצחקי, שהוביל את בית”ר ירושלים בשנתיים האחרונות, הוא אחד המועמדים הישראלים שאפשר לשקול. ישנם גם מאמנים רבים אחרים שיכולים להיכנס לתפקיד ולנסות לשנות את המצב. ההתאחדות לא יכולה להרשות לעצמה לשבת בחיבוק ידיים ולקוות שהמצב ישתפר מעצמו. בן שמעון נכשל במוקדמות המונדיאל, וכעת גם פתיחת קמפיין ליגת האומות הסתיימה בשני הפסדים. התוצאות והיכולת מחייבות תגובה רצינית.

כאשר מוקדמות יורו 2028 צפויות להתחיל במרץ 2027, עדיין יש להתאחדות זמן לבצע שינוי ולהעניק לנבחרת התחלה חדשה. מינוי מאמן אחר יאפשר להתמודד עם החולשות של הנבחרת, לתקן את הטעויות החוזרות ולבנות סגל שיהיה מסוגל להתחרות ברמה הבינלאומית. מאזן הניצחונות של בן שמעון כמאמן נבחרת ישראל עומד על שמונה ניצחונות, 11 הפסדים ושלוש תוצאות תיקו, כלומר אחוז הצלחה של 36.4%. עבור נבחרת ששואפת להעפיל לטורניר גדול, הנתונים האלה מעלים שאלות רציניות בנוגע לכיוון שאליו הולכת הנבחרת. Embed from Getty Images

ההתאחדות לכדורגל רוצה בכל מאודה לראות את ישראל מעפילה לטורניר גדול לראשונה מאז מונדיאל 1970. אבל דיבורים על השאיפה הזאת לבדם לא יובילו לשום מקום. ללא שינויים משמעותיים, הבצורת עלולה להימשך עוד שנים רבות. הגיע הזמן שהאחראים יכירו בטעויות שלהם ויקבלו את ההחלטות הקשות הנדרשות כדי לקדם את הכדורגל הישראלי. נבחרת ישראל שייכת לאזרחי המדינה. האוהדים ראויים לנבחרת שתשחק בגאווה, במחויבות ובנחישות, ללא קשר לנסיבות. הם ראויים לשחקנים שנלחמים על הסמל שעל החולצה ולצוות מקצועי שמכין אותם להתמודד עם האתגרים שבדרך.

הפסדים הם חלק מהספורט. גם הקבוצות והנבחרות הטובות ביותר מפסידות לפעמים. אבל לא להופיע למשחק, לא להתחרות ולחזור שוב ושוב על אותן טעויות מבלי ללמוד מהן – זה כבר סיפור אחר לגמרי. השאלה שעומדת כעת בפני ההתאחדות אינה רק כיצד ישראל תתאושש מהתבוסה הזאת. השאלה היא האם היא מוכנה לקחת אחריות ולבצע את השינויים הנדרשים כדי להבטיח שהופעה כזאת לא תהפוך לנורמה. הגיע הזמן להפסיק עם התירוצים. הגיע הזמן לפעול.