אחרי בכורה נוראית בליגת העל: אלמוג כהן יצליח להתאושש?

אלמוג כהן לא יכול היה לדמיין הופעת בכורה גרועה יותר כמאמן בית”ר ירושלים, אפילו בחלומותיו הפרועים ביותר. קבוצתו נשלטה מלמעלה למטה ומימין לשמאל על ידי מכבי נתניה, בדרך להפסד 4:1 מסויט. הסגל שלו נראה לחוץ, חסר ביטחון ומעולם לא באמת בשליטה, למרות שהצליח לעבור את המחצית הראשונה ללא פגע – מחצית שבה המשחק היה יכול בקלות לצאת משליטה עוד לפני ההפסקה.

למעשה, הצהובים-שחורים דווקא עלו ליתרון דקות ספורות בתוך המחצית השנייה, כאשר אולי ההחלטה היחידה הנכונה של כהן במשחק הובילה לכך שדניאל וורקו נכנס כמחליף וכבש שער אדיר. אלא שזה היה למעשה הכול. מתאוס דאבו כבש שלושה שערים בתוך זמן קצר, ומאור לוי הוסיף את הדובדבן שבקצפת על גבי מנת הגלידה שכבר הייתה עמוסה בקצפת. רצף השערים הותיר את אוהדי בית”ר המומים ונדהמים ממה שחזו בו – פירוק מוחלט של הקבוצה שלהם, שפשוט התפרקה והושארה לטרף הזאבים, או במקרה הזה לדאבו ולחבריו מנתניה.

השריקות והקריאות מהיציעים נשמעו ברחבי האצטדיון, וכמובן שגם נשמעה הקריאה הצפויה: “אנחנו רוצים את ברק יצחקי על הקווים ואלמוג כהן החוצה”. כמה אוהדים קראו זאת, וזה היה פשוט צפוי מדי לאחר שחוזהו של יצחקי לא הוארך וכהן ירד מהתפקיד במשרד הקדמי כדי לקחת את המושכות. כמובן, אחרי משחק אחד בלבד, כולם צריכים לקחת נשימה עמוקה ולהישאר עם הרגליים על הקרקע. העולם לא הגיע לקיצו, לפחות לא עדיין.

כהן דיבר על כך שהוא לא הבין עד כמה ייהנה מאימון לאחר שהוביל את הקבוצה במשחקים באירופה ובגביע הטוטו מוקדם יותר הקיץ. ובכן, התוצאה הזו בהחלט לא הייתה על כרטיס הבינגו שלו כאשר אמר זאת במסיבת העיתונאים שלפני המשחק בבית וגן. לאחר המשחק, גם מאמן בית”ר עצמו לא ממש ידע להסביר מה קרה לקבוצה שלו, שהתפרקה לחלוטין.

אחרי השער השני של דאבו, אוהדי הצהובים-שחורים החלו לרדת מהיציעים שמאחורי השער שאליו כבשה נתניה, ויצרו כאוס גדול עוד יותר עבור השחקנים עצמם, שרצו לעבר האוהדים והתחננו בפניהם שלא להיכנס לתחומי המגרש. אין ספק שהדבר הזה לא יכול היה לעזור למצב עבור מי שהיו על כר הדשא. אם השחקנים עדיין לא היו מזועזעים אחרי שני השערים, הרי שהאיום בכך שהאוהדים, עם אש בעיניים, יגרמו להפסקת המשחק, בהחלט יכול היה לגרום לבית”ר להתפרק לחלוטין.

כבר מהדקה הראשונה כהן אמר שהוא הרגיש שהקבוצה שלו פשוט לא הייתה במשחק, ומהשנייה הראשונה זו לא הייתה בית”ר שהוא רצה לראות. המאמן לא התחמק מאחריות, וניתן היה לראות את תחושת ההרס בעיניו כאשר דיבר על המשחק שהיה – ועל משחק שהוא היה רוצה שלא היה מתקיים. “ידעתי שכאשר החלטתי להיות מאמן, הזרקור יהיה עליי”, אמר כהן. “אמרתי שאנשים יכירו אותי ואת האופי שלי. בסופו של דבר, אלה הרגעים הקשים. אלה הרגעים שבהם אתה צריך לבלוע גלולה גדולה מדי שנתקעת לך בגרון, ואתה מנסה לשתות עוד מים כדי להוריד אותה. ככה אני מרגיש עכשיו”.

מאוכזב והרוס – כך אולי הכי נכון לתאר את כהן. אבל אפשר בהחלט להוסיף גם את המונח “המום”. כאשר ניסה לענות לשאלות העיתונאים, היה ברור שההפסד הזה, התוצאה הזו, היו רחוקים מאוד ממה שהוא חשב שיקרה – ובעיקר רחוקים מאוד מהאופן שבו חשב שהקבוצה שלו תשחק. באמת שלא היו לו תשובות לשאלה מדוע נתניה של רוני לוי רצה בכל רחבי המגרש, חתכה את ההגנה של בית”ר ועברה אותה כמו סכין לוהטת דרך חמאה.

האם זה היה נבו שדו, שהצד שלו בהגנה נוצל פעם אחר פעם על ידי עוז ביליו, שבישל את כל שלושת השערים? האם התוצאה הייתה שונה אילו ירדן כהן, שהיה אמור לפתוח כמגן שמאלי, היה כשיר ויכול היה לשחק? האם היו אלה הפרטים הקטנים – מהמסירה הפשוטה ועד לאיבודי הכדור החוזרים ונשנים? האם העובדה שזה היה משחק בית בבלומפילד ולא בטדי, בשל עבודות השיפוצים, הייתה בעיה? האם העובדה שהקפטן ירדן שועה או דניאל וורקו לא פתחו בהרכב הייתה משמעותית? האם זו העובדה שעדיין אין את אותו קשר אחורי בעמדת ה-6 שעליו דובר פעם אחר פעם?

ובכן, ככל הנראה מדובר בשילוב של כל הדברים הללו, שעטפו את בית”ר ירושלים ואת מאמנה אלמוג כהן בחבילה אחת לא נעימה. כהן יצטרך לבחון היטב, היטב את קלטת הווידאו (האם בכלל מייצרים כאלה עדיין?) ולנתח את המשחק כדי להבין היכן היו הבעיות, ולאחר מכן לבצע את התיקונים הדרושים בהקדם האפשרי. לבית”ר אין הרבה זמן לשבת ולהתבוסס בצער.

הם חייבים לחזור מיד לעבודה, שכן הפועל תל אביב מחכה להם כבר ביום חמישי בערב, במשחק שנדחה מהשבוע שעבר בשל השתתפות האדומים באירופה. בית”ר תחזור לבלומפילד למשחק שבו היא לא תהיה הקבוצה המארחת, אלא האורחת, וגם המשחק הזה לא יהיה פשוט.

בעונה שעברה הצהובים-שחורים ספגו הפסד כואב להפועל במהלך החודש הראשון של העונה, אך ייתכן שזה היה משחק המפנה עבור הקבוצה של ברק יצחקי, כאשר לוקה גדראני הצטרף ומאותו רגע הכול התחיל להתחבר עבור בית”ר, שהייתה במאבק על האליפות עד חודש מאי.

כהן כמובן יקווה שהקבוצה שלו תאסוף את שלוש הנקודות, משום שבמחזור השלישי היא תצטרך לנסוע צפונה לבני סכנין, במשחק שבו לא יהיו לה אוהדי חוץ, באחד המגרשים הקשים ביותר במדינה ושבו בית”ר ממש לא תרגיש בבית. פתיחה של 0 מ-6 נקודות בשני משחקים, כלומר פתיחה של 0:3 מבחינת התוצאות, תהיה למעשה הרת אסון עבור כהן ובית”ר, ואותם אוהדים בודדים שכבר צעקו להחזיר את ברק יצחקי יהפכו לקולניים יותר ויותר.

עם זאת, כפי שאנחנו יודעים בכדורגל, אתה טוב רק כמו התוצאה האחרונה שלך. אם בית”ר תצליח להתאפס ולהשיג ניצחון על הפועל תל אביב, הכול יהיה שוב בסדר עבור הצהובים-שחורים, וההפסד 4:1 למכבי נתניה יישכח במהרה. כפי שאמר כהן: “אנחנו קבוצה חזקה מאוד. הדרך שבה שיחקנו היום לא משקפת את מי שאנחנו או את היכולות שלנו. זה לא אנחנו. אל תספידו אותנו כל כך מהר”.

המבחן הבא של בית”ר כבר מגיע במהירות, ונגלה די מהר עד כמה ההפסד לנתניה ישפיע על המפגש עם הפועל תל אביב. האם המשחק ביום חמישי ישקף את מי שבאמת הקבוצה של כהן ואת מה שהיא מסוגלת לעשות, או שההתמודדות תהיה שחזור של ההפסד ביום ראשון לנתניה? או שאולי זה יהיה משהו באמצע.