השימוע של ויגדורצ'יק הסתיים, ההחלטה בעוד שבועייםהעונש של שיר צדק: שמונה חודשי הרחקה מכל פעילותליגה אירופית: נאפולי מול לייפציג, אתלטיקו נגד קופנהאגןהרכב התקפי של קרויף: שוינפלד, קיארטנסון ועטר ב-11הגרלת הצ'מפיונס: ברצלונה מול צ'לסי, ריאל נגד פ.ס.ז'אליניב ברדה נפגש עם הפרמדיקים שהצילו את חייוהיא חוזרת: שי דורון חתמה עד תום העונה במכבי אשדודדיווח: ''אלברט סטייפנברח מועמד לאמן את מכבי חיפה''יורגן קלופ שוב שמט נקודות - וזעם על התקשורת בסיוםקטטה אלימה בחדר ההלבשה, מוריניו נפגע מבקבוק מים
נתיב כפרי בטור אישי לישראל ספורט:

התהליך: צומת הדרכים של מכבי חיפה

שאתה שם הרבה פלסטרים על פצע עמוק אתה מגלה שהוא לא מגליד אלא רק מתרחב. חיפה צריכה לצאת מממד החשיבה הזה של קבוצה דומיננטית, היא כלל לא שיחקה בצורה דומיננטית השנה; המועדון הזה חייב להתרגל למציאות חדשה – הוא כרגע מועדון מרכז טבלה.

> 12:58

מכבי חיפה חוותה את אחת העונות הקשות בהיסטוריה. הנהלה ניסיונית, חילופי מאמנים, ובעיקר זרים שלא היו מספיק טובים. אבל אולי הסיפור של העונה הזו מבחינתה הוא הפלייאוף הגרוע שכמעט ונמנע במשחק האחרון בו הצליחה בכוח רב לדחוק עצמה אל בין 6 הגדולות. האם היה נכון לחיפה לשחק בפלייאוף העליון ולחטוף על ימין ועל שמאל? מבחינה ספורטיבית בטוח שלא. מבחינת העתיד רק הזמן יגיד את שלו, והכל תלוי במסקנות מהעונה הזו. כי בתחילת הפלייאוף הזה שוב נשמעו הצהרות על אירופה בעונה הבאה ושוב נקשו הציפיות על הדלת. ומה שנשכח הוא החזון.

מכבי חיפה הייתה עד לפני חמש שנים מועדון פאר. אליפויות היו דבר של מה בכך וההישגים רק המשיכו לבוא. הסמלים היו ירוקים יותר מדולר מצוי, והשכנות הקרובות והרחוקות יכלו רק להתקנא. הרי רק לפני מספר שנים היו עשר שנים רעות למכבי תל אביב, בכפוף לעידן הזוהר של הירוקים, אבל בדומה אולי למכבי תל אביב בכדורסל, השיטה השתנתה, אבל הציפיות נותרו זהות. כבר שנים שמכבי חיפה לא מחזיקה בישראלים הטובים בארץ; היא מתבססת יותר מדי על השערות ולא הולכת על בטוח, וגם שחקנים שאמורים להיות אסים (ראה ערך רוקאביצה או עטר) לא מצליחים לייצב עגלה שחסר לה גלגל. ההימורים על מאמנים גם הם לא צלחו, אולי בעיקר בגלל החשיבה שניתן להכתיב עובדות למאמן ולקוות שהוא יחיה איתן בשלום (ובניון מול רוני לוי זו דוגמה קלאסית).

אלירן עטר, היה אמור להיות ''האס'' של העונה (מכבי חיפה, האתר הרשמי)

רק תראו את השמות של כמה ממאמניה בשנים האחרונות: ראובן עטר, אריק בנאדו, סטוייאנוביץ' (??), מרקו בלבול.. בדיעבד, כולם מאמנים לא מוכחים שלא מתאימים לנהל מערכת כה תובענית כמו מכבי חיפה. נוסיף לכך את ההיפרדות ההדרגתית מהסמלים: חרזי, בנאדו, דוידוביץ', ואולי מעל כולם הפרישה של יניב קטן ב-2014, שהיו למעשה הבסיס האיתן של ההצלחות הרבות של הקבוצה. חיפה ויתרה בקלות רבה מדי על צעירים שהצליחו מאוד במקומות אחרים ולא הביאה תחליפים מתאימים.

יניב קטן, חיפה ויתרה עליו בקלות (רמי כהן שמאלי)

וכשאתה שם הרבה פלסטרים על פצע עמוק אתה מגלה שהוא לא מגליד אלא רק מתרחב. חיפה צריכה לצאת מממד החשיבה הזה של קבוצה דומיננטית, היא כלל לא שיחקה בצורה דומיננטית השנה; המועדון הזה חייב להתרגל למציאות חדשה – הוא כרגע מועדון מרכז טבלה. מכאן חיפה תוכל לצמוח שוב, אבל בהדרגה ותוך שמירה על צניעות, בלי הכרזות, בתהליך בן כמה שנים חזרה לפסגה, תהליך שהוא במעשה ולא בדיבור. כי אחרת גם בשנים הבאות הכל ייראה אותו הדבר – ירוק, רענן ומלא פוטנציאל שרחוק מאוד מהמציאות המדומה שהוא מנסה לייצר; ואז הדשא של השכן ימשיך להיות אדום או צהוב בהרבה.

יעקב שחר, ימצא הפעם את הישועה? (רמי כהן שמאלי)

נגישות