מחר: שר האוצר ייפגש עם ארז כלפון ושמואל פרנקלדיווח: מכבי חיפה פנתה לחלוצה של נבחרת הונדורסגספריני: ''רק באיטליה שורקים פנדל על דברים כאלה''מסי ממשיך לשבור שיאים, גריזמן סיים את העונה?הערב: הפועל חולון רוצה ניצחון ראשון מאז הקורונההערב: מכבי ת''א רוצה לשמור על מאזן ביתי מושלםצמד פנדלים של רונאלדו קבע 2:2 קשה מול אטאלנטהרק 1:1 ביתי לליברפול מול ברנלי, 0:5 מרשים לסיטישיא קריירה לגינת ב-73:77 של הפועל ת''א על נהריהברצלונה ניצחה 0:1 את ויאדוליד, הפער שוב נקודה
נתיב כפרי בטור אישי לישראל ספורט:

איפה ישנם עוד אנשים?

''הכדורגל של פעם כבר לא יחזור, שחקנים כאלה כבר לא נראה'' - כמה פעמים שמעתם את המשפטים האלה נאמרים שוב ושוב? לכתו של קרויף הציפה שוב את התהיות על הענף והבהירה: תוקירו את ההווה לפני שיהיה מאוחר

> 20:30

משחק הכדורגל הוא ענף הספורט הנערץ ביותר בעולם. לראיה, שידור הספורט הנצפה ביותר בתולדות הטלוויזיה הוא טורניר המונדיאל, שמספר צופיו עולה אף על מספר הצופים במשחקי האולימפיאדה. ב-2006 נמדד סך כולל של 26 מיליארד צופים בכל משחקי המונדיאל שנערך בגרמניה, כשבגמר לבדו צפו 715 מיליון איש, מספר שהיווה תשיעית מכלל התושבים על כדור הארץ.

הספורט הזה, שכמעט כל ילד מכיר את גיבוריו ושואף להיות כמוהם, הולך ומתקדם משנה לשנה. השחקנים נהיים טכניים יותר ואתלטיים יותר. הם רצים יותר מהר ולמשך זמן רב יותר, ומכסים יותר מרחק כולל בכל משחק. מנגד, ההגנות חזקות, השוערים טובים מבעבר, ונדרשת מהם יכולת טכנית דומה לשל שחקני שדה. עם זאת, גם הצופים וגם השחקנים נשענים על ההיסטוריה הענפה של המשחק, ומתרפקים על זיכרונות של שחקני העבר הגדולים. כאלה שהיו פחות מהירים, אבל נדמה שעם לב גדול יותר ועם הרבה נשמה.

פרידה מענק. יוהאן קרויף (מתוך ויקיפדיה)
"הכדורגל של פעם כבר לא יחזור", זו אמרה נפוצה בקרב אוהדי המשחק, והיא גוברת יחד עם הוותק של האוהד. "שחקנים כאלה כבר לא נראה", הוא משפט שחורץ את דינם של לא מעט שחקני עבר. הרצון לשוב ולהיזכר כמה טוב היה פעם הוא בטבע האדם. בבחינת הדשא של השכן ירוק יותר, גרסת הקיץ שעבר. תמיד זו "רוח לחימה", שכבר אין לשחקני ההווה, או "סגנון משחק שחלף מן העולם". הבעיה שאי אפשר למדוד את האמרות האלה. לא במבחן הסטטיסטיקה, וגם לא במבחן ספורטיבי, מפני שמי שכבר לא משחק לא יתחרה מול מי שכן משחק, על שלל ההגנות או ההתקפות, או לצורך העניין השוערים.

מי לא דמיין פעם את פלה משחק מול קסיאס, למשל, וניסה לחשוב איך זה היה יכול להיראות? או שמולו ניצב מרדונה בצד השני, באיזה גמר מונדיאל בארץ הפנטזיה. חלום אמיתי. על אף התזונה המשופרת והביצועים המחוטבים יותר על המגרש, דווקא הרגעים האלה של פרידה משחקן ענק, שהיווה השראה לדורות של שחקנים ואוהדים, הם רגעי האחווה האמיתיים שלנו, אוהבי הספורט. לכתו של יוהאן קרויף הציפה מחדש את כל התהיות והפנטזיות, על מה שיכול להיות ועל המשמעות של הענף כולו. האדם הזה, ששינה את משמעות הכדורגל ההתקפי, ששם את הולנד על המפה והביא מורשת מתמשכת לברצלונה, גרם לכולנו להתגעגע. הוא גרם לנו להתקף געגועים כה חזק וכה עמוק, עד ששוב היה נדמה שהוא כמעט כאן. ששוב שום דבר לא משנה. לא הסוגיות של כמה המשחק מהיר או טכני יותר מבעבר, גם לא העובדה שיוהאן היה מעשן בחשאי אחרי משחקים.

אגדה שהייתה ואיננה עוד. יוהאן קרויף (אימג'בנק, Gettyimages)
פתאום השאלה מי גדול יותר, רונאלדו או מסי, פרחה מראשינו כעורב, ונשאר רק זיכרון כתום ומלא ברומנטיקה. כמילות השיר: "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא..". התשובה היא, אולי, שאין. שהמשחק הקוסמי והבדיוני בין כוכבי העבר להווה קיים רק בממד נסתר, וששוב אנו יודעים שאנו רק בני אדם. יצורים תבוניים עם רגש מיוחד, ומקום בלב לסיפורי אגדות שנרקמו מזמן. אולי השאלה היא לא מיהו השחקן הכי גדול בכל הזמנים, שאלה שאין לה באמת תשובה אחת ויחידה. יתכן שהשאלה אמורה להיות דווקא מה עושה את כל אחד מהשחקנים האלה כל כך גדול, שלזמן יש פחות משמעות עבורו. אלה שחקנים שהם מעל הזמן.

קרויף, יחד עם רשימה ארוכה ומפוארת של אגדות ששמן נכתב באותיות זהב, הוא הילד ההולנדי שבתוך כל אחד מאיתנו. בזכותו כל אחד מאיתנו הוא קצת יותר. כזה שמזכיר לנו שכל זמן שאנחנו יכולים עדיין לחזות באגדות ההווה, ליאו וכריסטיאנו, צריך להגיד תודה. להוקיר אותו כאילו אלה רגעים שחלפו, כי יום אחד נתעורר מהמציאות הזו, ונגלה שהרגע חלף. פתאום הוא כבר הופך חלום רחוק וזיכרון מתוק לימים שהיו ואינם עוד. 

נגישות