מצהוב לאדום: בלייזר חתם רשמית בהפועל ירושליםעמותת אוהדי בית''ר ירושלים חתמה על הסכם הרכישהגיא גודס: ''מדובר בחלון הרבה יותר מנטלי מאשר פיזי''בני לם: ''רוצים להגיע שוב לאירופה, נציג כדורגל מהנה''בני סכנין: שחקן הכנף האיטלקי ניקולאו דומיטרו חתםזלקה האריך את חוזהו עד 2025 ויישאר בתפקיד מקצועיהקאמבק הושלם: ערן זהבי חוזר רשמית למכבי תל אביבמ.ס אשדוד קיימה אימון פתיחה, בן שמעון: ''יגיע רכש טוב''ג'ודו: מדליית זהב לרז הרשקו, כסף ללניר, ארד לפלצ'יקהקשר גודפריד רומראטו חתם לשנתיים בהפועל תל אביב
אלכס גלעדי (הוועד האולימפי הבינלאומי)

ארד ספדה לגלעדי: ''הוא פרגן לי בכל דרך, חסר מעכשיו''

חמישי | | 11:03    מאת מערכת ישראל ספורט

יו''ר הוועד האולימפי בישראל נפרדה מחבר הוועד הבינלאומי שהלך לעולמו: ''הוא דעך מול עינינו, אבל אף פעם לא הסגיר חולשה. סבל, אך המשיך בעשייה''. תומאס באך: ''איבדנו את חלוץ התנועה האולימפית המודרנית''

יממה אחרי הידיעה על מותו של חבר הוועד האולימפי הבינלאומי אלכס גלעדי, יו"ר הוועד האולימפי בישראל, יעל ארד, נפרדה ממנו בפוסט ארוך שפרסמה בפייסבוק. לארד היכרות ארוכת שנים עם גלעדי, עוד מהימים בה הייתה לישראלית הראשונה שזוכה במדלייה אולימפית באולימפיאדת ברצלונה 1992. 

ארד כתבה: "'אני כבר לא אמות צעיר' הוא אומר ומחייך בכאב: במשחקי החורף בבייג'ין רק לפני 3 חודשים בינואר 2022 , אני מבקרת את אלכס במלון, הולכים לאכול, הוא נראה לא טוב, סובל מכאבים בגב. כרגיל כשיושבים עם אלכס ניגשים אליו אנשים - מחבקים, צוחקים, מתעניינים, שואלים - כי הוא תמיד יודע הכל ותמיד בעניינים - ואז  קירסטי קובנטרי, האלופה האולימפית בשחייה מזימבאבוואי, חברת IOC ובת טיפוחיו בארגון בעשור האחרון, שרת הספורט של ארצה כיום,  ניגשת לחבק אותו, מביטה בי ואומרת שדואגת לו, אז הוא מחייך ומפטיר בקול רועם ובדרכו המיוחדת  - 'אל תדאגי יקירתי, אני כבר לא אמות צעיר', אז דאגנו....כי ראינו עליו שהוא לא כתמול שלשום, שזה לא רק 'כאבי גב', כי הוא עקשן ואצלו העשיה והנוכחות חייבות להימשך. אז דאגנו מאוד".

יו"ר הוועד האולימפי הוסיפה: "אלכס היה איש מיוחד במינו, היו לו תובנות חיים, מיומנויות למידה והכלת מידע  ומיומנויות בינאישיות יוצאות דופן. הוא ביסס מעמדו בכל ארגון בו היה מעורב -ישראלי ועולמי כאחד, ציבורי ומקצועי - כמוביל דיעה - והיתה לו דיעה מוצקה בכל נושא. והוא היה מעורב ומוביל, זוכה בפרסים בינלאומיים, חבר בוועדות הכי נחשבות, מעורב בהחלטות הכי גדולות. גם בעשור האחרון כשכל כך הרבה טכנולוגיות הצטרפו בעולמות התקשורת ומישורי חיים שונים הוא למד, אימץ, התאמץ להתמחות, להתפתח עם התקופה. וכשהוא היה בתוך משימה, היה מסור כל כולו, נכון לכל מאמץ ולגיל מבחינתו לא היתה כל משמעות. כל בוקר הלך על המסילה, טס בכל העולם, קורא חומרים עד השעות הקטנות. תמיד מוכן".
 


ארד המשיכה: "לפני שנים, אלכס קצת אימץ אותי, החליט להרביץ בי את התורה הבינלאומית, פתח בפניי את דלתות ה -IOC לחבריו, למנהליו. נזף בי בכעס של מחנך אם הגיתי שם לא נכון או פניתי בכתב באופן לא מספיק מנומס-אירופאי לטעמו ודחק בי לקרוא, להרחיב דעת בעולמות הידע האולימפי. אז  הפכנו לידידים, ידידות רב גילאית אמיתית, שאפשרה לי ללמוד ולהנות ממנו וגם להיות לו לחברה תומכת ומשענת בימים סגריריים יותר. והיו גם כאלה, בהם בחרתי במודע בחברות, כי זו מהות החברות, להיות שם גם כשרע, גם כשלא מושלם מבלי להצדיק או לשפוט אלא להיות. בתקופת הקורונה אלכס היה כאן בארץ הרבה יותר, מקורקע כמו כולנו והיתה לי הזדמנות לארח אותו בשבתות. הוא היה איש חברה מרתק ושנון ותמיד התקבצו סביבו אנשים, צעירים ממנו לדבר, לצחוק, להחליף דיעות. תמיד היה מבקש שלא אגזים עם האוכל כי 'הבוקר צעדתי על המסילה ואת יודעת שאני לא אוכל את הדברים האלה'. ואח"כ בערב היה כותב שהיה נפלא ו'אכלתי בגללך יותר מדי"'.

יו"ר הוועד האולימפי כתבה עוד כי "היה כל כך גאה בבחירתי להוביל את הוועד האולימפי בישראל ופרגן לי בכל הזדמנות בנוכחות, במילים ובמעשים. והיו השבועות האחרונים, שגופו דעך אל מול עינינו במהירות הברק. הראש שלו ושלנו לא עיכל את הדהירה אל הסוף. אבל הסוף כבר היה נוכח. אלכס כהרגלו, עקשן, מחליט הכל, לא נתן לתובנות הפנימיות לנהל אותו והמשיך לתכנן את האירועים הקרובים. לפני שבועיים כשהגעתי ללונדון, קבענו ללכת לאכול. כשהגעתי אליו, הוא חיכה לי בחולצה לבנה. אבל ללכת כבר לא יכל. הצעתי שנזמין אבל הוא התעקש. נצא לאכול, החברים מחכים. ויצאנו, הוא כאוב, עם מעט תאבון אבל גאה, מזמין, מפרגן. כנראה בפעם האחרונה.... אז הרשיתי לעצמי לשאול דברים שלא העזתי קודם, ולהגיד לו כמה חשובה הדרך שעשה וכמה תרומתו אמיתית לספורט הישראלי ואיזו השראה מעוררות היכולות הפנומנאליות שלו ודיברנו על החברות העזה שלו עם הנשיא תומס בך ועם ג'ון קוטס ועל אהבתו לגליה בתו ועל טל העוזרת הנאמנה שהיתה לו כבת".

ארד סיכמה: "והוא התרכך, הקשיב, איפשר לעזור, נתן עוד כמה עצות חשובות לחיים מבלי להסגיר חולשה או לוותר על הנסיעה הצפויה לאוסטרליה בסוף אפריל, לכבד את ידיד נפשו ג'ון קוטס, נשיא הוועד הולימפי האוסטרלי שפורש מתפקידו ונסעתי הביתה, יודעת שראיתי אותו בפעם האחרונה. ואח"כ היתה ההתכתבות האחרונה בווטס אפ, עם מילות פרידה וסיום וחיבוק ואימוג'י. אלכס, היית איש מיוחד במינך, זכיתי לגדול על שידורך ועל הכרזתך המיתולוגית - 'אני לא מאמין, אני לא מאמין, גביע אירופה לתל אביב', על הפקותיך הטלוויזיוניות המושחזות בביקור סאדאת ובאירוח האירווזיון בישראל. היית בגיל של הוריי ובאותו מקצוע והפכת לי למנטור, מורה נבוכים וידיד מיוחד צפיתי בך בגדולתך, בקשייך, במקצועיותך, בנדיבותך ולמדתי ממך המון. תחסר לי מאוד, אתה חסר כבר עכשיו".
 


מי שעוד ספד לאלכס גלעדי הוא יו"ר הוועד האולימפי הבינלאומי תומאס באך: "עם מותו של אלכס גלעדי אנחנו מאבדים את חלוץ התנועה האולימפית המודרנית, במיוחד בכל הקשור לשידור, אבל גם הרבה מעבר לזה. הוא תמיד עמד על הערכים האולימפיים, כאשר לפעמים המצב לא היה קל עבורו. כולנו הערכנו את האישיות הפתוחה שלו ואת דרך הדיבור הכנה שלו גם אם לא תמיד הסכמנו, כי עם אלכס תמיד ידענו שהוא מדבר מהלב. הוא תמיד היה אדם אמיתי. איבדתי חבר יקר שייעץ לי, נתן לי השראה ותמך בי בהיבטים רבים. למעשה, זה היה אלכס ששכנע אותי ב-1996 להתמודד על מושב במועצת המנהלים בפעם הראשונה. מאז, הוא תמיד היה לצידי. מעל הכל, הוא היה איש גדול וחבר נפלא".

נגישות