אוחנה: ''מצפים לעונה הזאת כמו שלא ציפינו הרבה זמן''נשים: אליצור רמלה תפתח את העונה מול מכבי רעננהקבוצת הנשים של צ'לסי התארחה במרכז פרס לשלוםחבשי חתם ל-5 שנים במכבי חיפה ומונה לקפטן המשנהקטי ספיצ'קוב קרובה למדליה בתחרות הקדם אולימפיתהמגן הצעיר שממשיך לחלום בגדול: הכירו את אוהד סעדהמחזקים את הסגל: אלעד שחף חתם בסקציה נס ציונהועד עובדי הבורסה קורא להחרים את טקס פתיחת העונהשיא ישראלי וחצי גמר לגורבנקו באליפות העולם לנוערמסי התאמן שוב בנפרד מיתר חבריו, עדיין בספק לבטיס
ויקטור ''יאנג'' פרץ-פרז (מתוך ויקיפדיה)

המתאגרף היהודי שלא שרד את צעדות המוות בפולין

חמישי | | 12:00    מאת מערכת ישראל ספורט

ויקטור ''יאנג'' פרז אלוף העולם באיגרוף במשקל זבוב בשנים 1931-1932, אבל גם יהודי תוניסאי שלא הצליח לשרוד את הזוועות. בגיל 33 בלבד, הוא נרצח בירייה ע''י אחד השומרים בצעדת המוות באושוויץ

ויקטור "יאנג" פרץ-פרז נולד ב-18 באוקטובר 1911 בתוניס, בירת תוניסיה, למשפחה יהודית. היה אלוף העולם באיגרוף במשקל זבוב בשנים 1931-1932 ונספה בשואה במהלך צעדת המוות בעקבות פינוי מחנה ההשמדה אושוויץ. מגיל צעיר שאף להתקדם באיגרוף, והוסיף לשמו את הכינוי "יאנג" (Young) כשם מקצועי. בגיל 14 התחיל להתאגרף באופן סדיר באגודת "מכבי תוניס", ובגיל 17 היגר לפריז שם עבד במכירת נעליים, והמשיך באימוניו. בשנת 1928 החל בקריירת איגרוף מקצועית.

כרזה לכבודו של ''יאנג'' פרץ-פרז
ביוני 1931 היה פרץ לאלוף צרפת במשקל זבוב, ובאוקטובר של אותה שנה הוכרז כאלוף איחוד האיגרוף הבינלאומי, תואר השקול לאליפות העולם, לאחר שהביס את האמריקאי פרנקי ג'נרו בדו-קרב בן שני סיבובים בנוק-אאוט. לאחר הקרב שב כמנצח לתוניסיה. בנמל המתינו לו עשרת אלפים בני אדם, ומאה אלף איש השתתפו במסע ניצחון שערך בשדרות ז'יל פרי, רחוב ראשי בבירה תוניס. בשנת 1932 הפסיד את תוארו לאנגלי ג'קי בראון. בהמשך פרץ עבר להלחם במשקל תרנגול, אך לא הצליח לזכות באליפות, לאחר שהפסיד בקרב על האליפות בשנת 1934 למתאגרף הפנמי אל בראון. הוא המשיך בקריירת התאגרפות מקצועית, כאשר בסך הכל לחם ב-133 קרבות, מהם ניצח 92 ו-28 מהם בנוק אאוט. הוא הפסיד ב-26 קרבות ו-15 קרבות לא הוכרעו. פרץ היה לזמן מה בן זוגה של השחקנית מירייל באלין שהייתה אחת מהיפות שבכוכבות הקולנוע הצרפתי באותה תקופה, והופיעה בקלאסיקות כפפה לה מוקו. במהלך מלחמת העולם השנייה המשיכה באלין בקריירה הקולנועית שלה, ולאחריה הואשמה בשיתוף פעולה עם הנאצים, בגינו נשפטה, והקריירה שלה נפגעה.

מתוך הסרט ''יאנג'' פרץ-פרז
בשנת 1941 החלו השלטונות הגרמנים בצרפת הכבושה, בסיוע המשטרה המקומית, במעצר המוני של יהודים ונישולם מרכושם. בנובמבר 1942 פלשו הגרמנים לחלקה ה"חופשי" של צרפת, צרפת של וישי, וגם באזורים אלה החלו מעצרים של יהודים. פרץ, כיהודים אחרים, נעצר והועבר למחנה דראנסי שליד פריס. מחנה זה שימש כמקום ריכוז ותחנת מעבר, עד לשליחתם של היהודים למחנות המוות במזרח. ב-9 באוקטובר 1943 היה פרץ חלק מקבוצה של אלף אסירים שנשלחו ממחנה המעבר בדראנסי לאושוויץ. במחנה ההשמדה הוא הועסק במפעל בונה לייצור גומי עבור חברת אי גה פארבן, שם עבד לצד הסופר פרימו לוי והשחיין האולימפי אלפרד נקש. באושוויץ נכפה על פרץ להתאגרף בקרבות ראווה להנאת שוביו הנאצים. נערכו לו כ-133 קרבות שבכולם ניצח. באחד הקרבות אולץ פרץ, שהיה מתאגרף במשקל זבוב, להתאגרף מול קאפו גרמני, מתאגרף חובב, במשקל כבד. כנגד כל הסיכויים, הצליח ויקטור למצוא כוחות על ולהביס את המתאגרף הגרמני, לעיניהם המשתאות של החיילים הנאצים.

כרזת הסרט
ב-1945, עם פינוי המחנה, היה פרץ אחד מ-31 אסירים בלבד שנותרו מהטרנספורט בו הגיע. במהלך צעדת המוות בה פונה המחנה נרצח פרץ ביריה על ידי אחד השומרים וכך הגיעה לסיומה בצורה טרגית ואיומה קריירה שהייתה יכולה להיות גדולה ועצומה הרבה ביותר. פרץ-פרץ הונצח במגוון דרכים, בין היתר במולדתו. אצטדיונה של קבוצת הכדורגל "אספרנס ספורטיב דה תוניס" בתוניס, נקרא על שמו של פרץ במשך כמה שנים, עד ששופץ בשנת 1967, ונקרא לאחר מכן "האצטדיון האולימפי אל מנזה". בשנת 1986 הונצח פרץ ביד לאיש הספורט היהודי במכון וינגייט. בשנת 2013 יצא לאקרנים סרט ביוגרפי של פרץ, בשם "יאנג פרז" (Young Perez), בבימויו של ז'אק אונשי (Jacques Ouaniche) ובכיכובו של ברהים אסלום (Brahim Asloum). הסרט אף הוצג בפסטיבל הסרטים בחיפה וזכה לביקורות נלהבות.

נגישות